ליבו חדל, נשימתו נעתקה, ולרגע קט הוא ראה את ההילה. כה בהירה
ומדהימה ביופיה, כה טהורה בדרכה שלה, כה מושכת, ולהמשך לעברה,
אך האם עליו להמשך לעברה? האם תקח את חייו? האם חייו כבר
נלקחו? בעוד נמשך לעבר האור, האוויר, נכנע למשיכה, וחדל מלכת,
מתעופה. הוא הסתכל מטה, גופו רעד וקרן אך נשימתו היתה עתוקה,
הוא נגע גלות בידו עם היד השניה אך ללא הצלחה, ידו השניה דחתה
אותה. ההבנה היתה רחוקה ממנו, והגעתו לגופו יותר, הוא לא ידע
את בחירתו, אך ידיעתו חזרה אליו, בהתקדמות צעד, הזמין את
המשיכה, ונמשך עוד כלפיי ההילה. המשיכה האטה בהגעתו לשער אבן
מגולף ולבן, הוא נגה בשער בידו, היא לא נדחתה, הוא הרגיש את
השער כמים.והזמין את המשיכה. חום, וקור באותו,במי שלווה, עקצוץ
קל בחזהו הופיע, ונשימתו התחדשה, הוא ידע שזוהי הנקודה ללא
חזרה, ועזב זאת לרגע, מצא את לבבו, נשמתו במקום מוכסף, טהור,
קורן, הוא רצה להשיב את לבבו וניגש, ובנגיעה קלה זרם חל בגופו,
הוא השיב את נשמתו לגופו הרוחני. נשימתו נעתקה מגופו שוב. כנפי
הימם דפחו אותו אל על, הפעם הרגיש כאב בחוסר הנשימה, הוא צף
למעלה, לא ראה דבר, אור לבן כיסה את השמים, האווירת ואת המים,
אן יכל להרגיש במים, ומצא את נשתו חוזרת אליו, מעורער בדעתו,
יצא מן המים, ללא ידיעה לאן יוצא, ואיך, כי הרגיש כבלב ים,
בנגיעה בקרקע גופו התייבש וראה שער גדול, מולבן, ומגולף. שיר
קורן ומדהים ביופו. הוא התקדם קדימה, לא היה צריך להזמינו כי
ידע שלשם עליו להגיע, הוא השיט ידו קדימה, לבדוק את המים, וחש
משב רוח, הוא ידע שלשם הוא מגיע, זוהי סוף הדרך ומכאן הוא יגיע
למקום הטהור בה כל אדם חושק. דאגותיו וחששותיו נשלו מגופו, הוא
רצה להתקדם, לא היה צריך להזמינו ולא היה צריך להזמים, רגליו
נכנסו וחשו בקרירות, ראשו נחשף לכל ולעולם שלו כעת, והוא ראה,
את המקום, הגן החבוי בעולם.