בן-אדם יושב בחדר שלו לבד.
בן-אדם יושב בחדר שלו ובוהה באטלס היסטולוגיה/ אטלס אנטומיה/
השלם את החסר, מנסה לחבר את מה שהוא רואה שם לטקסט שזה עתה
סיים לקרוא, המונח לידו. באיזו פינה רחוקה וקטנה בראשו הוא עוד
מוצא זמן לחשב כמה זמן נשאר עד הרגע שבו יחליט שהוא זכאי
להפסקת קפה וסיגריה.
בן-אדם יושב בחדר שלו ומנהל משא ומתן עם עצמו.
בן-אדם יושב בחדר שלו ומקשיב לגשם מתדפק על חלונו. הוא מרים את
הראש, מביט אל העולם שמחוץ לחדרו, ומדמיין איך שדות הארץ
מוריקים, ואיך רקפות וכלניות פורחות במקומות אליהם לא יגיע
בחודש הקרוב.
בן-אדם יושב בחדר שלו ושוקע בדיכאון. הראש שוקע איתו, והעיניים
חוזרות לבהות באטלס ההיסטולוגי/ אנטומי/ השלם את החסר.
בן-אדם יושב בחדר שלו ומתעצבן על חברה שלו, שעצבנית עליו כי
הוא לא נותן לה מספיק תשומת-לב בזמן האחרון. גם ככה כשינסה
להקדיש לה זמן זה לא ילך, כי שניהם יהיו עצבניים, והיא תדבר
עליו ועליה, והוא יחשוב על מעגל קרבס.
בן-אדם יושב בחדר שלו ומתעצבן כי אין לו חברה.
בן-אדם יושב בחדר שלו ומציץ בשעון. הוא רואה שכבר הגיע מחר,
והוא עוד לא הספיק את מה שקבע לעצמו להיום. רמת הקפאין המטורפת
בזרם הדם שלו מוכיחה לו שלא צריך את תורת היחסות הפרטית כדי
למצוא דרכים להאריך את היממה לעשרים ושש שעות.
בן-אדם יושב בחדר שלו ומת לישון.
בן-אדם יושב בחדר שלו ורוצה להתכרבל בפוך/ בין זרועות חברתו,
שאין לו, שגם ככה עצבנית עליו כי בזמן האחרון כל מערכת היחסים
ביניהם מורכבת מהזמן שבו שניהם מחוסרי הכרה.
בן-אדם יושב בחדר שלו ובוהה באטלס היסטולוגיה/ אטלס אנטומיה/
השלם את החסר.
בן-אדם יושב בחדר שלו לבד.
בן-אדם? |