ערב. אני וזוגתי במסעדה יוקרתית. במקום יש אוירה מאוד מוזרה.
מצד אחד כל הנרות והתמונות משרות אוירה מאוד מפוארת, ומצד שני
יש במת הופעות קטנה.
על הבמה הזו יש כושית שמנה ומבוגרת, תמיד מאושרת ומחייכת,
ומנגנת מוזיקה אפריקאית שמחה עם מקצבים מוזרים. היא לבד על
הבמה והיא שרה ורוקדת ומנגנת בכמה כלי מוזיקה שעל הבמה כבר שעה
בלי להאט בקצב. משהו מטורף!
אנחנו כבר שעה במסעדה ואני ממש נהנה. אוכל טוב ואוירה מוזרה
ומופלאה. זוגתי לעומת זאת לא נראית נלהבת במיוחד, לא מהמקום
ולא מהכושית שמתפרעת על הבמה.
המלצרית (סיגל) באה עם חיוך לשאול אותנו אם הכל בסדר ואם יש
משהו נוסף שאנחנו רוצים.
אמרתי לה בחיוך שהכל טוב ושאני רוצה קצת מהחומר שהכושית שעל
הבמה לקחה.
בתגובה לבדיחה קיבלתי חיוך מהמלצרית ובעיטה מתחת לשולחן
מאשתי.
אשתי שחררה בחיוך (מאולץ/מזויף) את המלצרית להמשיך לפטרל בין
השולחנות.
זה המקום לציין שאנחנו נשואים כבר שנתיים ובאנו למסעדה לחגוג
את יום הנישואים השני שלנו.
כבר שנתיים שאנחנו נשואים והיא עדיין מתעצבנת שאני מפלרטט עם
מלצריות. אני נשען לאחור על המשענת של הכיסא, על פני חיוך מלא
דושן מהאוכל המצוין שאכלתי, ונהנה מהמוזיקה של הכושית שבשניה
זו בדיוק פצחה בניגון סמבו מהיר תוך כדי ניגון בשלושה כלי
נגינה באותו זמן. משהו מטורף!
אני תופס עם שני ידי את הכרס שעולה ויורדת בקצב המוזיקה. כבר
המון זמן לא נהניתי מסטייק עין כמו היום. זוגתי לעומת זאת לא
נגעה כמעט בפסטה בולונז (עם ניחוח עלי נענע משכר) שהיא
הזמינה.
מזגתי יין לכוס שלי וגם קצת לכוס של זוגתי. היא אוהבת יין בדרך
כלל, אבל לפעמים הוא גורם לה להיות מדוכאת משהו, אז לא לקחתי
סיכון. שתיתי חצי מהכוס שמזגתי לעצמי, הכוס השלישית כבר.
הכושית הפסיקה לנגן לכמה שניות כדי לכוון את המיתרים של
הבוזוקי (בוזוקי!!!) שלה.
בזמן ההפסקה שאלתי אם אשתי אם משהו קרה לה. היא הפטירה לעומתי
"לא".
שאלתי אם היא במחזור אבל היא התעלמה בנחרצות מהשאלה. שאלתי
אותה שוב מה הבעיה, והיא התעלמה, אך לאחר מספר שניות של שקט
אמרה שהיום הזה מלא זיכרונות בשבילה ולכן היא עצובה. כעסתי
ואמרתי לה שאם יש לה זיכרונות הם אמורים להיות טובים כי בכל
זאת זהו היום בו התחתנו. היא התחילה לבכות ואמרה שמהיום הזה יש
לה רק זיכרונות רעים, מהחתונה, מהחיים שלנו, מהנישואין, אמרה
שכל עניין החתונה היה טעות ושהיא רוצה להתגרש, ודיברה ברצף
איזה 7 דקות, שבהן פלטה בשצף יותר מילים מאשר היא אמרה נראה לי
בכל החודש האחרון. בזמן שהיא דיברה הכושית ניגנה 2 שירים ואני
לא שמתי לב בכלל. אשתי אמרה שרע לה איתי, שאני לא מתייחס אליה,
ושהיא רוצה להתגרש כמה שיותר מהר, ופרצה החוצה מהמסעדה,
והותירה אותי המום.
הכושית במין צירוף מקרים התחילה לנגן שיר עצוב, ואני התחלתי
לבכות.
הדמעות זלגו בקצב של המוזיקה. |