לא יוצא דופן, אך בהחלט יוצא מגדר הרגיל.
או להיפך, קשה לי להחליט.
השבוע היתי גיבור, עמדתי על שלי. אחד קרא לי בשם, קראתי לו
בחזרה. גם הוא הגיב. לטובה מבחינת האגו שלו, לרעה מבחינת הרגל
שהוא שבר לי. קורה, אמרה האחות. ועוד יקרה, ולא פעם אחת.
לא יוצא דופן, כי גם אם לא כל יום שוברים לי רגל, בכל זאת כל
יום משהו נשבר בי. בפנים, ואני לאו דווקא מדבר על פציעות
באיברים פנימיים.
אני מעדיף אלימות פיסית על נפשית, לפחות זו מהסוג הראשון נותנת
לי כמה ימים של חופש.