אנחנו, אתה ואני, היינו שני צדדים של אותו מטבע.
לא ויכוח, מטבע.
בילינו את חיינו גב אל גב, בלי היכולת להסתכל אחד לשני בעיניים
ואולי להבין.
אני מעולם לא יכולתי לראות את העולם כפי שאתה ראית אותו ואתה,
אם בכלל ניסית, לא יכולת לראות אותו כפי שאני ראיתי את עולמי.
אני הייתי השווי. עליי אנשים הסתכלו וממני היה להם אכפת.
אתה היית הסמל שעמד מאחורי, האידיאלים. היית אחד ממיליון.
נזרקנו ביחד מיד אל יד. ידיים ששיטו בנו, ידיים ששיחקו בנו. עץ
או פאלי.
חיינו בהרמוניה, משלימים אחד את השני, אבל לא מסוגלים להיפגש.

אפילו היום, אני עדיין תוהה בקשר אליך.
מבין כל האנשים בעולם - החצי השני שלי, הישות המשלימה שלי,
הוא היחיד שלעולם לא אפגוש.