את זוכרת יפה שלי? זוכרת איך היינו יושבים על מגדל המים הגבוה
רק בשביל לראות את השקיעה?
הייתי שם היום אבל איחרתי קצת וכל מה שראיתי היה אודם עמום
וכהה באופק, אבל בכל זאת ישבתי שם...
זוכרת כשהיינו משחקים באולינג והאצבע שלי הייתה כואבת? היית
מנשקת אותה בעדינות, כאילו באמת מאמינה שהנשיקה שלך תעביר את
הכאב...
היום הלכתי לאולם הבאולינג כדי להתאמן קצת על הזריקה שלי
וכרגיל אחרי שלושה משחקים כאבה לי האצבע. אז ישבתי שם, מחייך
אל המחשב ומסתכל על האצבע...
את זוכרת את הטיול? שנסענו עם כמה חברים לרמת הגולן והלכנו
בנחל סער שפרח בשיא האביב...
כל יום אני רואה את המקום מהבסיס שלי והפרחים בו כבר לא אותו
דבר כשאת לא מביטה בהם לידי. אני יושב בשמירה ופשוט בוהה בנחל
הרחוק, מחייך כמו ילד קטן...
אני זוכר, איך היינו מטיילים ברחובות העיר סתם עושים קולות
ומדברים בצלילים מיוחדים, מאין שפה שרק אנחנו הבנו. זוכר איך
הבטתי לתוך עיניך הנוצצות ממרחק ששמור רק לאנשים מאוד מיוחדים
והעולם פשוט נעלם. לא היה קיים כלום חוץ משתי עיניך החומות,
הגדולות האלה, השיער שמתפזר לכל כיוון אפשרי, כאילו מנסה
להשתלט על המיטה. השפתיים הדקות והמבריקות מהשפתיים שלי שרק
עכשיו בצער גדול עזבו אותם.
אני זוכר כל מילה שאמרת, כאילו את לוחשת אותם עכשיו לאוזני,
למרות שזה היה לפני כמה שנים, או לפחות ככה זה נראה.
את זוכרת את הרגע שהכרנו? במסיבה בבית של חברה שלך? את היית
הדבר הכי יפה בחדר. ואני...
אני פשוט לא יכולתי להפסיק להסתכל עליך, בתקווה שתשימי לב.
לפני שבוע הייתי באותו בית והספה פשוט לא נראית אותו דבר כשאת
לא יושבת עליה, אז ישבתי עליה בעצמי והסתכלתי על הכרית
לידי...
את זוכרת ?
אני לא אשכח לעולם.