איך אפשר להתקדם כשהיא בזרועותיו של אחר?
איך אפשר להתנתק?
אמרו לי שיש שיטה נורא קלה, אבל...
היא לא מתאימה לכל אחד!
אז ניסיתי, שום דבר אחר לא עזר...
שלב ראשון היה הקשה ביותר שעשיתי
כמו פחדן הדפסתי לה מכתב
לא הייתי מסוגל להתמודד עם היד, עם העט והדף
לא יכולתי לשמור על רעד קולי למול מבטא קולה
שלא לדבר על צמרמורות גופי למול חמימות מבטה
אפילו לא כתבתי לה שלום חד משמעי...
אולי כדי להשאיר לי מקום לחרטה,
אולי כי פשוט לא יכולתי לעצב את האותיות...
השלב השני היה הרבה יותר קל
הקצבתי לעצמי שלושה ימי דיכאון בלבד
מההיגיון, שכאשר נפצעים, הגוף צריך לנוח עד שיירגע הכאב
הזהירו אותי שהדיכאון עלול לשאוב אותי,
אבל אני לא ראיתי בזה שום דבר רע אם הוא ימשיך עוד יום,
יומיים
אך ברגעים סודיים של בדידות אני לא כל כך בטוח שלא נשאבתי
השלב השלישי הוא החיוני ביותר
שבו צריך לצאת ולהתפרע,
לעשות את כל הדברים שאהבתי לעשות
לראות את כל האנשים שאהבתי לראות
לזייף חיוכים, לזייף חיבוקים, לשכוח
לשכנע את עצמי שאני מאושר
לשקר לכולם, גם אם אף אחד לא יאמין
מספיק שאני מאמין
בסוף אמור האושר האמיתי, להחליף את האושר המזויף
בדיוק כמו שגלד אמור לרקום מתחתיו עור חדש מעל פצע ישן
אבל בלילה בין ערות לשינה
אני עוד חושב עליה
אני צורח מבפנים, בשקט, אליה
אני אוהב אותך ! אני כל כך, כל כך אוהב אותך שזה מטריף'תי !
והיא סגורה בתוך מסגרת מעץ, על השולחן שבחדר
מחייכת אלי
חיוך אופטימי ומבין
כזה שגרום לעיניי לדמוע ולצרחות שמבפנים לרעום.
כזה שמייבש כל טיפה של אושר מזויף שאגרתי בלעדייה
כזה שלא נותן לפצע שמתחת להגליד