|
אולי זו העובדה
שבכל לילה
צפים בי אותם כאבים
פתאום הם תוקפים
אחרי קשיי היום,
אולי
זו העובדה שבלילה
אנחנו שנינו שוכבים
אתה
לצידה
אני
לבד
היא
איתך
אני
איתי
וזהו.
אולי זו העובדה
שאני חוזרת על עצמי הרבה, זמן,
הרבה זמן
ולא משתנה
אולי עכשיו, אולי מעכשיו
אנחת ואתחיל לעבוד.
אולי,
אולי.
זו העובדה
ששנינו נושמים את אותו האויר
ורואים את אותם הנופים
ונוסעים באותם כבישים
כל בוקר
וחוזרים
או גרים
באותו רחוב כמעט
או זוכרים
אולי שרים
את אותם השירים
עם וריאציות קטנות
לטובת מצבי הרוח.
מה שבטוח,
זה חייב להיפסק מיד. |
|
|
כשפגשתי את
הזוזו לסטרי הזה
ישר קלטתי שהוא
מוזר, קודם כל
היו לו שני
אפים, אחד במקום
הרגיל ואחד ליד
הביצים, כל פעם
שהיה מגרבץ הוא
היה דופק גם
אפצ'י הגון.
זה יצר בעיה כי
הוא שמר את
הקוזלך שיצאו לו
מהאף (ומהביצים)
הוא היה אוסף
אותם לתוך
קופסאות גפרורים
ומוכר בשמונים
שקל לקופסה, היה
קשה אז, אבל
הסתדרנו.
יגאל עמיר מעלה
זכרונות בערב
הווי וסלוגן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.