|
ראש מחובר לגוף
כמו תמיד
בלי שום שינוי
וזה נמאס
אני מוחה
אני בוכה
אני רוצה לגופי ראש אחר
רוצה לראשי גוף אחר
אני יודע שקרבי זה הכי
אבל אחי זה באמת לא בשבילי
ולא אכפת לי כבר שישנו ת'אנשים
במילא הם קמים והולכים
לא נשארים
אז בחרתי לי לחיות
כמו קרנפים בגן חיות
עם החדק הגדול על הפנים
אני אמרתי לה
את נהיית כל כך יפה
שלא בא לי להסתיר את הפנים
אז צפרתי לי שעות
גם קיבלתי קצת מכות
על הנשמה
ועל הלב,
וחיברתי אשליות
התנתקתי ממראות, קשים
קשים מדי
ככה אני חי
ולא אכפת לי
לא, לא אכפת לי
אז בחרתי לי לחיות
כמו קרנפים בגן חיות
עם החדק הגדול על הפנים
אני אמרתי לה
את נהיית כל כך יפה
שלא בא לי להסתיר את הפנים |
|
|
אני אוהב לאונן
על מודעות אבל
בעיקר על ניצולי
שואה שמתים
בשיבה טובה
זה משאיר לי את
הזין בערך פי
שניים מהזמן רק
מהמחשבה שזאתי
הייתה פעם כוסית
שאנסו אותה
הנאצים ועכשיו
היא והקוס הרקוב
שלה עכשיו
מתים.
אבל בעיקר אני
אוהב שלכת.
אנתרופולוג
קליני
בראיון נדיר
לאילנה דיין
בעונה הבאה של
עובדה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.