|
ראש מחובר לגוף
כמו תמיד
בלי שום שינוי
וזה נמאס
אני מוחה
אני בוכה
אני רוצה לגופי ראש אחר
רוצה לראשי גוף אחר
אני יודע שקרבי זה הכי
אבל אחי זה באמת לא בשבילי
ולא אכפת לי כבר שישנו ת'אנשים
במילא הם קמים והולכים
לא נשארים
אז בחרתי לי לחיות
כמו קרנפים בגן חיות
עם החדק הגדול על הפנים
אני אמרתי לה
את נהיית כל כך יפה
שלא בא לי להסתיר את הפנים
אז צפרתי לי שעות
גם קיבלתי קצת מכות
על הנשמה
ועל הלב,
וחיברתי אשליות
התנתקתי ממראות, קשים
קשים מדי
ככה אני חי
ולא אכפת לי
לא, לא אכפת לי
אז בחרתי לי לחיות
כמו קרנפים בגן חיות
עם החדק הגדול על הפנים
אני אמרתי לה
את נהיית כל כך יפה
שלא בא לי להסתיר את הפנים |
|
|
שלום אלוהים, זו
אנה.
כבר שבוע שלא
אוננתי מפאת
כבוד אל אחיותיי
לנפש- הנזירות.
וכל פעם שאני
רואה את מוביל
המיים, שני
דליים מכבידים
משקלו וזרועותיו
החסונות מתפקעות
מקושי המסע,
פשוט בא לי
לקרוע את חולצתו
ומכנסיו ולבצע
בו מין אוראלי
מהיר חושני
ופראי.
עד כאן להיום.
שלך, אנה
התמימה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.