פעם אהבתי אחת שלא אהבה אותי, רציתי הכל יפה וטוב, גם היא
רצתה, זה הדבר היחיד בו לא הייתי רוצה שתהיה דומה לי.

פעם חשבתי שאני לא שפוי ואז הבנתי ששפיות היא אומנות ההדחקה
ואני לא אומן.

פעם חשבתי שאני דורש מעצמי יותר מידי ואז הבנתי שאנו דורשים
הרבה מהמציאות, אך תמיד מופתעים מחדש כאשר המציאות דורשת מאתנו
אותה מידה.

פעם לא הבנתי איך אני מבין אנשים אחרים כאשר רוב הזמן אני עסוק
בעצמי. הבנתי שההתעסקות בעצמך מלמדת יותר על אחרים מאשר על
עצמך וההתעסקות באנשים אחרים מלמדת יותר על עצמך מאשר על
אחרים.

פעם קינאתי באחרים הלומדים ויודעים מהר ממני.
הבנתי שהגאונות של אדם נמדדת, אם בכלל, ביכולתו להשאר שלם גם
כאשר נשברים חלקים ממנו.

פעם לא הבנתי מדוע זוגות מנסים לשנות אחד את השני כל הזמן.
האמונה שאפשר לשנות אחרים באמצעות אהבה, הבנה, צפייה ותקווה
זאת האשליה הכי אטרקטיבית שקיימת ועקב כך מנופצת כל פעם מחדש
במערכות יחסים ככל שאנשים מתקרבים זה לזה.

פעם חשבתי שאין סוף לכח המילים ורק במילים אפשר להגיע לגדולה.
הבנתי שלמרות שעוצמת המילים היא כח שאף אדם אינו ממעיט בערכו,
ובין המילים והמשפטים שוכנת משמעות גדולה מבתוכם עצמם, הן
עדיין רק מילים שכוחן מוגבל עקב מספרן הנמוך לעומת הסיטואציות
אשר המציאות מביאה עלינו במהלך חיינו. כמו כן למרות יכולתן
הבלתי מעורערת במתן אין ספור נקודות מבט על המציאות, אין
ביכולתן לכפות נקודת מבט ספיציפית על אדם מסוים בזמן נתון, אלא
בגדר המלצה בלבד, או נסיון שכנוע דל אמצעים שסיכויו דלים אף
יותר.

פעם הייתי בטוח שהחיים שלי ממש נוראיים.
פגשתי אנשים מאושרים שנמצאים במצבים בלתי אפשריים.
הבנתי שהחיים הם פונקציה שאי אפשר לבחור מתי תעלה או תרד אבל
אפשר לבחור היכן למקם את ראשית הצירים.

החיים הם פונקציה שאי אפשר לבחור מתי תעלה או תרד אבל אפשר
לבחור היכן למקם את ראשית הצירים.