העיניים שלי יבשות לגמרי.
לפעמים אני ממש מתאמץ להוציא מהן דמעה, אבל שום דבר לא קורה.
אני משאיר את עיניי פתוחות בכוח, אולי מהמאמץ או מהאבק שיחדור
אליהן- הן יידמעו.
זה די ברור לי למה זה קורה לי, כל חיי הן היו עסוקות בלטפטף
דמעות. כל חיי היו בכי אחד ארוך, שנפסק רק כי נגמרו הדמעות.
הסיבות לבכות גדולות בהרבה היום, עצומות ממש, ובכל זאת היובש
הזה...
אני מתגעגע לתחושה ההיא, של הרטיבות בעיניים, ששטפה איתה קצת
מהעצבות הנוראה שלי, עכשיו העצבות תקועה במקומה, לא נשטף ממנה
דבר והיא רק מתרחבת ומתרחבת, יוצרת סכר שבולם את הדמעות שלי.
אולי הדם שלי יישטוף את עיני סוף סוף, שיהיה איזשהו נוזל שיעשה
זאת