נייר משומש ומעוך
זרוק על הרצפה בחדר.
המרחק בינו לפח קצר.
המרחק בינו לבין הקבר.
רק לפני זמן קצר הוא היה במחברת,
חדש, נקי ולבן.
אבל עכשיו הוא בדרך לפח,
מטר וחצי מתחת לשולחן.

בית עלמין לחפצים שעבר זמנם,
בית עלמין לחפצים שהלכו לעולמם.
כל חפץ זרוק הולך בתורו,
כל חפץ לבד בנפרד יגיע לקברו.
בית קברות לחפצים שאף אחד לא רוצה,
כל חפץ לבד בנפרד את מקומו מוצא.
כל חפץ עזוב בכבודו מונח.
כל החפצים העזובים זרוקים בפח.

גפרור חצי שרוף,
עם ראש שחור משחור.
בשבילו הכל נעצר,
כבר אי אפשר לחזור.
זרוק על רצפה לבנה,
בחדר בלי אור.
גם הוא יגיע לפח,
גם הוא ישכח מאחור.

בית עלמין לחפצים שעבר זמנם,
בית עלמין לחפצים שהיו ואינם.
כל חפץ נשלח עמוק לתוך הבור.
כל חפץ נזרק בלי שיהיה מי שיזכור.
בית קברות לחפצים שאף אחד לא רוצה.
בית קברות לחפצים ואף חפץ לא יוצא.
כל חפץ בתורו לבור נשלח.
כל החפצים מגיעים בסוף לפח.

דיו אדום דולף,
מחצי עט שבור.
העתיד של המסכן,
ממזמן כבר ברור.
הוא בדרך לפח,
ביחד עם הנייר והגפרור.
וכולם ינוחו על משכבם,
בתוך תוכי הפח הסגור.