יורי גלושקוב / זה נדמה לפעמים |
אך עדיין ממשיך לקוות
כי ליבי מאמין שכתבתי שירים
שהיו יכולים לשנות.
אך למרות שהרגשתי קרוב לפעמים
כנראה שעדיין זר
ואולי בגלל שכתבתי דברים
שהייתי חייב לומר?
אך כיצד? כשאת משירה בי מבט
שם רק חלק קטן מהכלל
וליבי נמצא - כשני מטרים בצד
ובערך מטר מעל.
כשיחלוף מבט - אשאר לבד
אז אני לשירים חוזר
בליבי - רק את, תקוותי - אחת:
שאגרום למילים לדבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|