קול צופר האוויר כמו חרך את רקמת המוח בעודו חולף מצדה השמאלי
של הגולגולת על עבר הצד שמנגד. שבריר של שניה לאחר שנדם, קרע
את השקט הפתאומי רעם מתגלגל של באסים אשר לווה במתחי אור
צבעוניים. בכל שניה שעברה התווסף צליל חדש לאלו שכבר נוגנו
ושכבות על גבי שכבות נבנתה לה מנגינה פראית בעלת מקצב מהפנט.
המלודיות נראו כסרטי משי צבעוניים המתפתלים על גבי העפעפיים
הסגורים. בעיניים פקוחות,  כל העולם פעם כאילו היה שלולית אשר
אבן נזרקה לתוכה. דבר לא ירפה כעת את אחיזתם של הצלילים על
המראה. לכל צליל צבע שונה. קליידוסקופ  של צבעים לא אפשריים
מתפוצץ בכל פעם שהעיניים נעצמות והגוף כמו עוצר מלכת ונותן
למוח להתקפל אל תוך עצמו ולהתרחב אל יקומים אחרים.
אין לי מושג כמה זמן זה נמשך הפעם. אני זורם עם המראות
והתחושות במעלה ובמורד נתיב ההזיות. דמויות מזוהות למחצה
מופיעות יש  מאין, משמיעות משפט סתום ומתפוגגות להם אל תוך
הנוף הנוזלי בעוד אני מחליף חיוכים עם כולם ובעיקר עם אלו
שנראים לי הפוכים גם כן. שברי רעיונות מעופפים בזה אחר זה בלא
יכולת מצדי להבינם לגמרי וודאי שלא לזוכרם. עיוותים ויזואליים
שונים ומשונים צצים לפרקים וגורמים לפרצי צחוק קצרים אך בלתי
נשלטים. המוסיקה מתגברת לקראת שיא נוסף והרגלים מתחילות לתופף
מעצמן. כל הגוף נרתם והקצב פועם בקיבה ומעורר תחושה עמומה של
אי נוחות. המוסיקה נושאת אותי אל השמיים וכפות הידיים
המאוגרפות חובטות באוויר כלפי האדמה. התחושה היא מדהימה. כפות
הרגלים רוקעות בחוזקה בקרקע והקצב שולט לחלוטין בתנועות
הידיים. אני נמצא בעולם אחר ואין בו איש מלבדי. המוסיקה מנוגנת
במיוחד בשבילי ואני לבד. כל כך לבד.
טוב לי להיות לבד?
למה?
איפה יש פה מים? אני צריך להשתין?
קרעים נגלים בערפילים העוטפים את המוח והפוקוס חוזר לעיניים.
אני צריך לנוח.
אני מפטפט ומצחקק עם קבוצת אנשים ועיניי כולם בוערות ובמרכזן
ברכות גדולות, עגולות ושחורות. יש חיבור שאינו מבוסס על מילים
בין כולם. מספיק רק קצה-קצהו של משפט על מנת שהכל יבינו במה
מדובר.
או שלא.
כל אחד מן העומדים, בתזמון אישי לחלוטין, שוקע בעולם המצוי
בתוככי הקודקוד הפרטי שלו. כקבוצה אנחנו מהווים אורגן אורות
מנטלי. הבהובי תודעה חולפים. פרצי אור קצרים של הבנה בין גלים
של תוהו. תקשורת קצרת מועד שאינה ליניארית כלל.
החושך שבין שטיפות האור הצבעוניות  מציק לי. מאיים לבלוע אותי
בריקנות שלו. אני משווע לצבע, לזריחה, לשמים המתבהרים ולשמש.
אין כמו השמש. איזו מילה משונה זו - שמש.
ש     מ     ש.
מוזר. וכתום במיוחד כתום.