[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מורן ק
/
קמט תודעה זמני

קול צופר האוויר כמו חרך את רקמת המוח בעודו חולף מצדה השמאלי
של הגולגולת על עבר הצד שמנגד. שבריר של שניה לאחר שנדם, קרע
את השקט הפתאומי רעם מתגלגל של באסים אשר לווה במתחי אור
צבעוניים. בכל שניה שעברה התווסף צליל חדש לאלו שכבר נוגנו
ושכבות על גבי שכבות נבנתה לה מנגינה פראית בעלת מקצב מהפנט.
המלודיות נראו כסרטי משי צבעוניים המתפתלים על גבי העפעפיים
הסגורים. בעיניים פקוחות,  כל העולם פעם כאילו היה שלולית אשר
אבן נזרקה לתוכה. דבר לא ירפה כעת את אחיזתם של הצלילים על
המראה. לכל צליל צבע שונה. קליידוסקופ  של צבעים לא אפשריים
מתפוצץ בכל פעם שהעיניים נעצמות והגוף כמו עוצר מלכת ונותן
למוח להתקפל אל תוך עצמו ולהתרחב אל יקומים אחרים.
אין לי מושג כמה זמן זה נמשך הפעם. אני זורם עם המראות
והתחושות במעלה ובמורד נתיב ההזיות. דמויות מזוהות למחצה
מופיעות יש  מאין, משמיעות משפט סתום ומתפוגגות להם אל תוך
הנוף הנוזלי בעוד אני מחליף חיוכים עם כולם ובעיקר עם אלו
שנראים לי הפוכים גם כן. שברי רעיונות מעופפים בזה אחר זה בלא
יכולת מצדי להבינם לגמרי וודאי שלא לזוכרם. עיוותים ויזואליים
שונים ומשונים צצים לפרקים וגורמים לפרצי צחוק קצרים אך בלתי
נשלטים. המוסיקה מתגברת לקראת שיא נוסף והרגלים מתחילות לתופף
מעצמן. כל הגוף נרתם והקצב פועם בקיבה ומעורר תחושה עמומה של
אי נוחות. המוסיקה נושאת אותי אל השמיים וכפות הידיים
המאוגרפות חובטות באוויר כלפי האדמה. התחושה היא מדהימה. כפות
הרגלים רוקעות בחוזקה בקרקע והקצב שולט לחלוטין בתנועות
הידיים. אני נמצא בעולם אחר ואין בו איש מלבדי. המוסיקה מנוגנת
במיוחד בשבילי ואני לבד. כל כך לבד.
טוב לי להיות לבד?
למה?
איפה יש פה מים? אני צריך להשתין?
קרעים נגלים בערפילים העוטפים את המוח והפוקוס חוזר לעיניים.
אני צריך לנוח.
אני מפטפט ומצחקק עם קבוצת אנשים ועיניי כולם בוערות ובמרכזן
ברכות גדולות, עגולות ושחורות. יש חיבור שאינו מבוסס על מילים
בין כולם. מספיק רק קצה-קצהו של משפט על מנת שהכל יבינו במה
מדובר.
או שלא.
כל אחד מן העומדים, בתזמון אישי לחלוטין, שוקע בעולם המצוי
בתוככי הקודקוד הפרטי שלו. כקבוצה אנחנו מהווים אורגן אורות
מנטלי. הבהובי תודעה חולפים. פרצי אור קצרים של הבנה בין גלים
של תוהו. תקשורת קצרת מועד שאינה ליניארית כלל.
החושך שבין שטיפות האור הצבעוניות  מציק לי. מאיים לבלוע אותי
בריקנות שלו. אני משווע לצבע, לזריחה, לשמים המתבהרים ולשמש.
אין כמו השמש. איזו מילה משונה זו - שמש.
ש     מ     ש.
מוזר. וכתום במיוחד כתום.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איזה משעמם פה
מאז שהרגו את כל
הטרוריסטים...
אני ידעתי
אדרנלין פעם




ניו יורק, 2078


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/5/01 4:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מורן ק

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה