מוטי פרי-מור / ניתק פרי בטנך |
נפשך שבורה עד זוועה
ליבך כבתכריך עבה רוטט
באהבה בקשת את הנשיה
שנתך על מיטת מחטים
מכאיבה גופך הדווי
נשמתך כפצע פתוח
לרוגע תשוועי
מר יומך,
שעתך קשה היא
אימה בתעב חודרת
כהה צבעה
שימצה, ביזיון,
יסורי גיהנום
תביטי בפני המוות
כמשלימה עמו הליכתך.
ניתק פרי בטנך
אשר חמלת
ומה עוד טעם
את, כרעת ופיללת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|