ג'וני ישב במדרגות מחוץ למשרד הפנים ברמת גן , והביט בתעודת
הזהות שלו בחוסר רצון בולט.
שם פרטי: ג'וני. משפחה: ווקר. לאום: יהודי.
איזה מזל.

אלון פגש את חדווה בהופעה של משינה.
הוא חשב שהיא בהחלט לא הבחורה הכי יפה שהוא ראה , אבל הוא חשב
גם שהחיוך שלה מקסים, מקסים מספיק בכדי להפוך אותה לאם ילדיו,
מקסים מספיק בכדי לזרוק את ורד, שהיתה יפה, יפה מאוד אפילו,
אבל היא בכלל לא אהבה את משינה והעדיפה להשאר בבית ולראות
פרקים מוקלטים של אופרות סבון אוסטרליות.

הוא פתח את ההונדה שלו, ונתן לחדווה להכנס לפניו, כמו ג'נטלמן
אמיתי.  ברקע - משינה , עם "שיא הרגש". הוא ממש אהב אותם.
עשר דקות מאוחר יותר, הם היו בפיצוציה, וחצי שעה אחר כך בסידני
עלי, עם מדורה מאולתרת, איזה סדין שאלון מצא בבגאז', בקבוק
הוויסקי שקנו בפיצוציה, כמה שעות של חכמת חיים ופילוסופיה
בגרוש, ונשיקה רכה-מתוזמנת כזו , כמו בסרטי הנעורים.

אלון חזר הביתה, ורד התעוררה בשיער פזור ובטי שירט שלו, התחילה
לצעוק שמאוחר, ושהוא מלא חול, ושיש לו חיוך מטומטם על הפנים,
והוא, בחיוך מטומטם, נתן לצעקות שלה לחלוף לו מעל הראש, שם את
כל הבגדים שלה בשקיות גדולות של המשביר והדף אותה לחדר
המדרגות, מודיע לה שהוא טרח להזמין לה מונית .

הלימוזינה יצאה לדרכה, ואלון הביט בחדווה זורחת בשמלת הכלה
הלבנה שלה, נראית כל כל כך יפה, לא התאפק ונישק אותה.
היה לה טעם של שמפניה ושל שמח כזה לא מוגדר, ואלון ידע שכמה
שהוא נראה מגוחך בטוקסידו השחור היא עדיין די חובבת אותו.
הם הגיעו למלון, ועלו לסוויטה שהשקיפה על תל אביב ועל הים,
וטיפסו למיטה, ואחרי שלוש ארבע שעות, חדווה עמדה שם, עטופה
בשמיכה לבנה קייצית, בקבוק שמפניה תוצרת חוץ בידה, ואלון מחבק
אותה, והיא בוכה, משמחה.

חדווה שכבה, דמעה נוצצת בקפל הקטן מתחת לעין שלה, והחובש העלה
את השמיכה הלבנה וכיסה את הפנים היפות שלה, שהיו מעוכות
ומרוחות על רוב החלון הגדול במרפסת השמש, והותירו חור גדול עם
פיסות בשר ומח משורבבות בתוכו, ידה מונחת עדיין בידו של אלון,
שהיה מוטל בפיסוק מוזר לידה, נטול כל רוח חיים.

בתחנת מרחב ירקון שאלו את ג'וני כל מני שאלות.
הוא קם , הביט בחוקרים המהוהים , ואמר:
"די לזיין לי את השכל.
הם אהבו אלכוהול , אבל זו לא סיבה לקרוא לי ג'וני.
ג'וני ווקר.
תכתבו שהם מתו מאלכוהוליזם."