בהורדת יד חזקה, הנחתתי מכה על הדלפק. "את חייבת לי 10
שקלים"-צעקתי. "אני לא חייבת לך אגורה"-צעקה עליי המוכרת במבטא
כבד. עכשיו כבר באמת הייתי מעוצבן. 'פוסטמה רוסיה', חשבתי
לעצמי בראש. אך מהר גיליתי שזה לא נשאר אצלי בראש. "אני
פולניה,אדיוט-וכדאי שתסתלק מפה מהר לפני שאני קוראת למנהל".
המחשבה הבאה שלי היתה -'זקנה מטורפת', אך גם אותה לא הצלחתי,
כנראה, לשמור לעצמי כי פתאום היא ענתה לי -" אני רק בת 25
דביל".
"מכוערת" -לא נשארתי חייב. הסתובבתי לצאת מהחנות כשלפתע נזכרתי
שגם אני בן 25. בעצם היא גם לא כל-כך מכוערת. אם מסתכלים טוב
היא אפילו די כוסית. "אז את באה לסרט, היום בשמונה, דיזינגוף"
- אמרתי בשינוי טון הדיבור שלי לשרמנטי.
סגרתי את הדלת של החנות, נשמתי לרווחה. איזה גבר יצאתי, אמרתי
לעצמי תוך כדי שאני מסנן בין שיניי "חתיכת זונה.."
"שמעתי את זה" - באה צעקה מתוך החנות. לרגע התחלתי לפחד שמשהו
אצלי לא בסדר.
בעשרים לשמונה נכנסתי לאוטו ונסעתי לכיוון דיזינגוף. היא חיכתה
לי ליד הקופות בלבוש צנוע. חצאית מיני שנגמרת מעל החגורה.
חולצת 'וי' לבנה. ה'וי' מגיע עד הפופיק שלה. אם חשבתי שהיא
כוסית כשראיתי אותה ליד הקופה מאחורי הדלפק ,אז עכשיו במבט צד
מלא הודתי לאלוהים שבירך אותי על יום זה. זה לא שאני מאמין
גדול באלוהים אבל אם הבחורה הזאת הסכימה לצאת איתי אז זה נס.
כשהגיע תורינו בקופות, החלטתי להיות ג'נטלמן ולתת לה לבחור סרט
(טעות טקטית ראשונה!). "54 שקלים בבקשה" אמרה הקופאית בלי
להניד עפעף. השפה התחתונה שלי צנחה מטה ,"את יכולה לחזור על
המחיר"-דרשתי בגמגום.
"54 שקלים ותזדרז יש עוד אנשים בתור"-הפעם היא הנידה עפעף, אבל
רק בגלל שנכנס לה זבוב לעין. 'חוצפנית,רק בישראל זה יכול
לקראת' חשבתי לעצמי בראש. " אף אחד לא מכריח אותך לקנות כרטיס"
- צעקה הקופאית לתוך המיקרופון. הצעקות יצאו מהרמקול כמעט שברו
את הזכוכית שהפרידה בין הקופאית לשאר העולם. "תשלם כבר ותפסיק
לעשות פדיחות,קמצן" - לחשה לי הדייט. הוצאתי 44 שקלים ונתתי
לקופאית. "חסרים פה עוד 10 שקלים" - אמרה בזמן שגזרה את
הכרטיסים מהמדפסת.  " אהה... זה בסדר היא משלמת את מה שחסר" -
אמרתי בעודי מצביע על בת זוגתי.
חיוך גדול עלה על פני. מה  היא חשבה אני פראייר. שאני אשכח את
העשרה שקלים שהיא גנבה לי בחנות שהיא עובדת. לקחתי את הכרטיסים
ועזבתי את התור. אושר הנקמנות היה חזק בגופי ואפילו לא שמתי לב
שהיא צעקה עלי - "חבל לך על הזמן, הקטע הזה לא יעבור לך
בשלום". 'השרמוטה יודעת גם לאיים' צחקתי בפנים.
כמובן ,שכחתי שכל מה שאני חושב לעצמי מצליח להתגלגל מבעד שפתי
בקול רם,והיא שמעה את מחשבתי ולא נשארה חייבת - " לא רק לאיים,
אני גם מקיימת".
ישבנו בקולנוע, מקומות מצויינים, הכי טובים מכל שאר חמשת
האנשים האחרים שהיו איתנו. עדיין הצלחנו להוריד את הגיל הממוצע
בחצי. אז גם נזכרתי בטעות הטקטית הראשונה שלי - היא בחרה את
הסרט. אי לכך ובהתאם לזאת אני ישנתי, וחשוב להוסיף נחרתי. מה
שהצליח לעלות לה את הסעיף -  "אתה מוכן להפסיק לנחור יא
אימפוטנט".
"לי הנחירות לא מפריעות, אני עדיין ישן כמו תינוק" עניתי לה
בסרקסטיות. הקטע שעשיתי לה בקופות עדיין הביא לי את המוזה.
כשנגמר הסרט, היא חיכתה עד שרצו כל הכתובוית ורק אז היא נתנה
לי את הסתירה. רדפתי אחריה לחניה,לא כדי לבקש quicky סליחה ,
חס וחלילה, אלא כדי לנסות לשכנע אותה לאיזה. שמתי לב שהיא
נכנסה לניסאן טראנו שלה,שבמקרה חנה ליד הסובארו 600 שלי. הבנתי
שאין סיכוי. נכנסתי לאוטו, הנעתי והכנסתי לרוורס. "רק שתדע
שדפקתי לך 50 שקל היום ,לא רק 10" ,היא צעקה דרך החלון של
הטראנו שלה שניה לפני שהתחלתי לנסוע. השתדלתי להשאיר את פרצוף
הפוקר שלי,למרות שמבפנים רציתי להתפוצץ. באדישות שכזו עניתי לה
שזה לא משנה כי מחר אני מזמין אותה לסינית של אהרוני ושם היא
תשלם את הטיפ. בחישוב כללי ידעתי שזה ידפוק אותה חזרה בהרבה
יותר מחמישים שקל.
בלי לחכות לתשובה לחצתי על גז מלא, העפתי את הרגל מהקלאץ וטסתי
אחורה (כמה שאפשר לטוס עם סובארו 600 ) היישר לתוך העמוד
תאורה.
כמובן שביקשתי ממנה שתקפיץ אותי הביתה. בדרך היא לא הוציאה
מילה אז החלטתי שהיא אנטישמית. כנראה שגם מחשבה זו עברה אליה
בדרך מסויימת כי היא האיצה ל-200 קמ"ש ולא האטה לשניה. תוך כדי
הרמת הבלם יד במהירות של 150 קמ"ש היא דפקה צלחת ישר לתוך
החניה שלי ונעמדה. רציתי להיות נחמד לשם שינוי אז אמרתי לה
"תודה".
נפרדנו, כל אחד לדרכו. במדרגות לדירה שלי לקומה השלישית חשבתי
על הארץ. רק בישראל מהגרת פולנית בלתי חוקית יכולה לקנות ניסאן
טראנו. "זונה,זונה ,אבל נוהגת כמו גבר!" חשבתי לעצמי שניה לפני
שנרדמתי.