אתה זוכר את הימים אלה מויש'לה?
אתה יכול להרגיש אותם מתרפקים
דופקים על דלתותינו בתחינה לשוב הביתה,
הימים האבודים האלה שלא נשאר מהם
אלא זיכרון עמום לנשמה מזדקנת.
אולי יום אחד מויש'לה
אולי בסוף נחזור למקום שבו התחלנו
תחת שמיים כחולים ועצים רעננים,
כמוהם גם אנחנו נכה שורש
וניזון מטבע האדמה הטהורה וחסרת המעצורים,
לפני שישובו ענקי הטכנולוגיה והקידמה
ולנו תישאר רק פיסת זיכרון שרופה.
לפני שניסע בכבישים המסומנים
בוא נטייל עוד פעם אחת בדרכי העפר הזניחות,
נגמע אוויר צח כמו יין ישן
ונביט בקרני השמש הבוהקות.
ראה מויש'לה,
ראה כיצד הן ממיסות את חומת השתיקה שבין ההרים
כיצד הן נושקות לפני האגמים
ומפיחות חיים בין ענפי עצי הברוש הגבוהים.
ימים אלה אינם כבר מויש'לה,
חלפו ואינם ולא ישובו
אלא במוחו ההזוי של זקן מטורף |
