פרק 1 - התמימות.

"אבל המלך הוא ערום!"
קרא הילד הקטן

האנס כריסטיאן אנדרסן

הוי התמימות. כך זה היה בדיוק כשהכרתי אותך. ילדה (באופן
מילולי) שחזרה מהרפתקאות מעבר לים. נלהבת כל כך. תמימה כל כך.
כנה כל כך. פרח בודד בין יותר מדי עשבים שוטים. פרח שעמד זקוף,
נהנה מהעולם. ראה דברים כמו שהם בדיוק. חייך. אהב. היה ועודנו
הצמח היפה ביותר בין כל פרחי הגן.


פרק 2 - ההתחלה.

"כשהתלמיד מוכן, המורה מופיע"

פתגם בודהיסטי

אינני מתיימר להיות מורה. מעולם לא התיימרתי. רק הייתי שם.
עניין של מזל, של גורל, של קארמה או סתם עניין. תקראי לזה איך
שמתחשק לך. אני לא מכיר את הבן אדם שהיית לפני שהכרתי אותך
ולמעשה גם אין לי צורך בכך.
אני אוהב את כולך. את כל מה שהיית, את כל מה שאת ואת כל מה
שתהיי.
בדיוק כמוני את יודעת שבאותו יום משהו התחיל.
תהליך.


פרק 3 - הדלתות.

"מורים פותחים דלת, אך עליך לעבור בה בעצמך"

פתגם סיני

אוי הדלתות. אני כל כך שמח שהן נפתחו. היו רבות כאלו, ומאחורי
כל דלת תמיד  חיכתה דלת נוספת. חלק אני פתחתי, חלק פתחו אחרים
אבל רוב רובן נפתחו מכורח המציאות, ובלי ששמנו לב. היו לך
היסוסים ופחדים כמו לכולם אבל לבסוף השארת את כל הדלתות
מאחורייך. זה דורש המון אומץ ועוצמה לעבור אפילו בדלת אחת ואני
גאה בך על שהיית כל כך אמיצה, תמיד הייתי ותמיד אהיה. לך אולי
תמיד היה ספק שמא לא תצליחי, אבל אני יכול לגלות לך בסוד שאני
תמיד האמנתי בך. לי לא היה ספק לרגע. לא טעיתי. הצלחת.


פרק 4 - אנחנו

"אדם השואף להיות בטוח בדרך בה הוא הולך, חייב לעצום את עיניו
ולפסוע בחשיכה"

סנט ג'ון של הצלב

אני מדלג על כל הגישושים, וגם על כל המישושים. האמת היא
שהאימרה שרשומה למעלה היא שלב שהגענו אליו די מאוחר. שלב
שהגענו אליו לאחר שנעברו הרבה מאוד דלתות גם מצידי וגם מצידך.
אני חושב שמערכת היחסים שלנו באמת התחילה שם. את תמיד ידעת את
זה. תמיד ניסית לשכנע אותי לעצום את עיניי, אבל אני תמיד
פחדתי. פחדתי להישאר בחשיכה, לא לראות את הדרך. עכשיו אני יודע
את מה שידעת מאז שהכרתי אותך, הדרך מתחוורת רק כשעוצמים את
העיניים, לא כשמסרבים לעצום אותן.
אז נכון שזה לקח הרבה זמן, אבל אני מודה לך על השיעור הלא
יסולא מפז שלימדת אותי (אחד מני רבים).


פרק 5 - שוב את...

" הוא היודע אחרים חכם. הוא היודע עצמו מואר."

טאו טה צ'ינג

את זוכרת? בהתחלה זו הייתה סופי, עכשיו זו עינת וגם בדרך היו
אנשים נוספים. החכמת אהובתי. למדת להבין אותם. את האנשים. את
העולם הזה.
חשוב מכל, למדת להבין אותי. מעולם לא חשבתי שתצליחי, אבל כמו
שאמרת, לפעמים אני לא מעריך אותך מספיק...אבל זה רק בגלל שאני
מבזבז את כל הזמן בלהיות מאוהב בך...
רק שזה לא היה הסוף. למדת להבין את עצמך. הפכת לבן אדם שלם
יותר. חזק יותר. הפכת לעץ יפהפה. סופו של התהליך שהתחיל
כשפגשתי אותך - כשהדלתות נפתחו.

אני חושב שהגיע הזמן שגם את תדעי את האמת.

את מוארת.

מוארת באור זוהר.
מיוחד.
מחמם
ונפלא.

את מאירה את הדרך לאחרים. את מאירה את הדרך לי.
אני אוהב אותך.


פרק 6 - האיחול.

"גם אם נראה לנו שמאמצינו לתשומת לב אינם מבינים פרי במשך
שנים, יום אחד יחדור אור בעוצמה התואמת אותם במדויק ויציף את
נשמתנו",
יום  וייל

זה מה שאני מאחל לך אהובתי ביום הולדת ה-18 שלך. זה מה שמגיע
לך על היותך אדם כל כך מיוחד. על כך שהצלחת בדרכך המיוחדת לשמר
את ראיית העולם דרך עיניים של ילד, ויחד עם זאת לפתח ראיה
עמוקה וכוללת של המציאות. את אדם נפלא.

עוד איחול אחד...
גם אם לפעמים אני מתעקש לגרום לך לשכוח את זה, את צריכה לחבוט
בי....

המלך הוא עדיין ערום.


עדיין מאוהב......תמיר