היא לא יודעת את זה, אבל היא המלאך שלי. מהאנשים האלה שפשוט
מקרינים שלווה, גם שהם עצבניים. האמת היא שאף פעם לא באמת
ראיתי אותה כועסת, כי ככה זה מלאכים, הם מבינים וסולחים על
הכל. אני מנסה להתנהג כמוה, באמת שאני מנסה, אבל זה לא תמיד
הולך לי.
זה בסדר, מלאכים לא שופטים אף אחד.
שמדברים איתה לא תמיד רואים בה משהו מיוחד - היא נראית כמוני
וכמוכם, צוחקת ובוכה וגם טועה לפעמים.
אבל זה בסדר, מלאכים תמיד מתקנים טעויות.
פעם היא אמרה לי, המלאך שלי, שהיא מרגישה לבד. לא לקח לי הרבה
זמן להבין למה - היא תמיד משדרת תחושה מוזרה, שאני מפרשת אותה
כתקווה - תקווה שיום אחד אני אהיה כמוהה. מושלמת. טוב, ככה זה
עם מלאכים, אתה אף פעם לא תצליח להשתוות אליהם, לא משנה כמה
תנסה.
אבל זה בסדר, מלאכים לא מצפים ממך להיות מושלם.
כנראה שיש אנשים שמרגישים מאוימים על ידה. טיפשים. הם לא
מבינים מה היא. אני לא חושבת שהיא תקבל כנפיים. לפחות לא
עכשיו, לא בגלגול הזה. אולי זה כי היא עדיין לא הבינה שאנשים
רעים מקנאה, ואין בה שום דבר רע.
האמת היא שבעצם אני לא יודעת מי צריך להשתנות - אנשים שצריכים
להבין שהיא מלאך, או היא, שצריכה להתחיל להסתכל על אנשים כמו
שהם, רק אנשים, ולא כמוהה - מלאכים. מושלמים. אז היא כבר לא
תרגיש לבד. כנראה שזאת הטעות שלה.
אבל זה בסדר, הרי מלאכים תמיד מתקנים טעויות.

לי זה לא מפריע - בינתיים היא המלאך שלי. רק שלי.