הנה אתה מתקרב ממול
פורשת אליך את ידי
הרחוב כבר לא בטווח
ורק אתה שמתקרב לאט
עומדת ובטוחה שאתה
עוד כמעה בזרועותי
האם זו אשליה,
מציאות
או חלום בלהות
פוקחת עיניים
אין שם אף אחד
חוץ מהצל שלי
והוא תמיד מאחורי
ולא לצידי
אף פעם לא יהיה
וכל התוכניות
שוב בארכיון
מגולגלות, מסריחות
מצהיבות ומעלות אבק
כמה כוח נשאר בי
להילחם, למאבק
לשארית החיים
אוהבת את הצינה
אוהבת את עצמי
אוהבת את החופש
שבכל תנועה
את החופש בכל
נשימה
את האוויר הנקי
והטבע
בלי כאבים
כשהכדורים מחליקים
למקומם
בלי מחשבות
בקירות היפים
ובלי קולות של אנשים
מרוצה עם השגעון הזה
מרוצה בלי הביחד
מרוצה כל כך
עד שהעיניים נסגרות
ושוב
חוזרת
לאותו רחוב. |
