פעם ראיתי בטלוויזיה מטוס שנכנס בתוך חזית של בית מלון זה היה
מדהים הם אמרו שיש מתים וגם כמה פצועים יש קשה ויש בינוני ויש
קל ועוד הוסיפו שהם לא מצאו את הקופסא השחורה של המטוס ויכול
להיות שהיא אף פעם לא היתה שם בכלל.
שבועיים אחר כך ראיתי מודעה בעיתון ובגלל שאני סטודנטית חסרת
כסף הייתי מוכנה ללכת להכל גם למודעות המוזרות ביותר. מה שהיה
שם זה "דרושים אנשים בעלי אמביציה, סקרנים, בריאים, עם עבר
צבאי במחקר המסוגלים לנתח נתונים במהירות ולהיות באיזור קבוע
למשך הרבה זמן. למעוניינים, יש לשלוח קורות חיים עם המלצת
פסיכולוג למתקבלים ישמור אתכם האל." נשמע מיסתורי משהו ואני
מייד נדלקתי על ההצעה שלחתי קורות חיים ולפסיכולוג הלכתי באותו
היום. הייתי צריכה לשלם לו הרבה כסף כדי שהוא יגיד עלי שאני
שפויה בדעתי.
אחרי שלושה שבועות באה לימוזינה ליד הבית שלי ואני ארזתי כבר
את החפצים שביקשו ממני לארוז (שק שינה בגד ים איפור פנקס כלי
כתיבה וכמובן פלאפון) חשבתי בהתחלה ששולחים אותי לרגל בתור
זונה באיזה בית מלון יוקרתי כי ככה זה נראה לי. והדרישה הכי
חשובה שביקשו ממני זה להראות סקסית.
הגעתי למקום עם המון צלחות לווין ובשטח די מבודד במדבריות
המפקד שם אמר לי להתכונן נפשית שכל מה שאני הולכת לראות יסובב
לי את הראש ורגע אחד של חוסר שפיות זמנית ואני ישר מפוטרת.
מדובר בעבודה של 10,000 שקל וסודיות מוגזמת רק להביא כמה שיותר
נתונים. אחר כך לאחר שהתלבשתי והתאפרתי הביאו אותי לחדר עם מסך
גדול והראו לי את הכתבה עם המטוס לא הבנתי למה עד שראיתי שלט
"למכונת הזמן ושישמור אותך האל" נאמר לי כי אני הולכת אחורה
בזמן לברר למה התנגש המטוס בבית המלון ואולי למנוע את זה.
הרגשתי את האחריות הכבדה ומשום שלא היתה שום דרך חזרה החלטתי
ללכת על זה 'מה יקרה?' חשבתי לעצמי בעודי עולה על מכונת הזמן
ההיא. תוך חמש שניות מצאתי את עצמי צפה על פני בריכה של בית
מלון יוקרתי בצד השני של הארץ, ומישהו קרא לי "יש לך עוד זמן
להתבטל בחוף יש לנו עבודה לעשות את לא חושבת?" יצאתי כולי
נסערת מהמים מולי עמד גבר חשוף כשרק מגבת לגופו (נראה לי שהוא
לבש חוטיני). "מה קורה מי אתה?" "אני נשלחתי לפה לפני כן שמעתי
שאת אמורה להגיע ושאני אמצא אותך כאן לא ידעתי שנשים מקבלות
פרווילגיות ללכת לבריכה אני מצאתי את עצמי בפח האשפה של בית
המלון הזה" "רגע ועל מה חשבת כאשר נסעת במכונת הזמן הזו?"
שאלתי עם חיוך ממזרי "על איך שהחיים בזבל" " נו, אתה רואה אני
אמרתי לעצמי איזה כיף ותכננתי על הבריכה הזו"הוא היה נראה די
ביישני וחמוד והחלטנו ללכת לאכול משהו ולדסקס על הנושא ועל
דרכי החקירה שלו . אחרי שאכלנו התעדכנו במה ששלחו לנו באי מייל
העתידני ונאמר לנו שאנחנו צריכים להיות שם בשעה 13:45 בדיוק לא
לפני ולא אחרי. בצד המלון היה פאב חמוד שבו היינו יושבים רוב
היום ומדסקסים על הנושא ומנסים להתערב בינינו מי ימצא את הסיבה
לכך שהמטוס התרסק על בית המלון הזה. בשעה 13:45 בדיוק נשמע קול
אדיר מן השמים זה היה המטוס שביצע נחיתת אונס ממש לתוך חזית
הבניין רצנו לשם נכנסים למטוס שאלנו אנשים מה היה ואם הם
זוכרים משהו ממה שהתרחש אחר כך רצנו לתא הטייס וראינו שכולו
מלא דם וזכוכיות נראה היה לנו שהמקרה לעולם לא יפתר וכי חמישים
משפחות לא ידעו את התשובה ליקיריהם שמתו כתבנו אי מייל חזרה
למוסד ממנו נשלחנו המ.א.ח.ר (מקרי אסונות חמורים רבים) נשמע
אולי מטומטם. הם החזירו אותנו אליהם ואנחנו אמרנו כי אנחנו
צריכים תגבורת וכי לא הגיוני שאנחנו לבד נפתור את זה .
יום למחרת נשלחנו שוב עכשיו אני זו שנפלתי בתוך המטבח והוא נפל
בתוך חדר השינה. לאחר מקלחת קטנה וכמה שעות שינה קמנו ליום חדש
הוא הלך לקרוא אי מיילים ואני הלכתי לבדוק את התגבורת. " אלוף
גרשון אני מהמאחר אני יודעת שאתה יודע עלינו ויש לנו משימה
חשובה מאד אני מקווה שנוכל לעבוד ביחד ללא הרבה חילוקי דיעות
אתה כמובן יודע שאני כאן היא המפקדת ואילו אתה צריך לציית
מובן?"גבר בגובה 1.90 הסתובב אלי והביט בי במבט כנוע יש לציין
כי הוא נראה יותר טוב ממה שחשבתי לעצמי אפילו היו עליו סימני
חתיכיות משגעים ולא היה לו ריח של נגדים בצה"ל. הוא פנה אלי
ואמר לי "כן המפקדת אבל אם יורשה לי לשאול בנימה חברית מי את
ומה את רוצה מהחיים שלי"
"אני לימור ואני אמורה לפקח עליך במהלך המשימה אני יודעת שכאן
זה היחידה לחילוץ הכי טובה ואני לא רוצה פחות מזה מובן וחוץ
מזה יש לך אחלה ישבן ועיניים מטמטמות כך שכל פעם שאני אבקש ממך
משהו אתה צריך לציית מובן?" "כן המפקת מה את רוצה עכשיו" השעה
היתה 12:42 חישבתי לעצמי את הזמן ואמרתי לו "ובכן אלוף גרשון
אני פוקדת עליך לנשק אותי חזק עכשיו" "הרי זו פקודה בלתי חוקית
בעליל מה יגידו הפקודים מתחתי?" "לא מעניין אותי אני אמרתי לך
משהו ואני מצפה שתיענה לי מובן?" "כן המפקדת " והוא נישק אותי
בצורה ממש מפתיעה הוא ידע בדיוק את מה שאני אוהבת ומפה לשם לא
שמנו לב על הזמן ופתאום "בום" המטוס התרסק לנו ממש מול העיניים
"יש לנו המון מה להסביר עכשיו " אמרתי לאלוף והוא הנהן ואחר כך
צחק . הגענו חזרה למ.א.ח.ר קיבלנו נזיפה עצבנית והבטחה לעתיד
לא לנהל רומנים במהלך תחקיר אפילו חתמנו על זה . פעם שלישית
ואחרונה נשלחנו לאירוע. הכל תיקתק כמו שעון צילצלנו לחיל האויר
הזמנו חילוץ אוירי למטוס הזה, במקביל פינינו את כל המלון
מאנשים ומעובדים, הכנו תשתיות התרסקות על פני השטח ועוד כמה
אמבולנסים. המטוס ניצל ואנחנו הגנו על כבודינו. אחר כך הלכנו
לחפש על המטוס בעת התיקונים את הקופסא השחורה, ומסתבר שהיא לא
היתה שם מלכתחילה וכי היא לא היתה אמורה להיות קיימת בדגמים
אלו של מטוסים.
הדבר הטוב שלי יצא מזה הוא שאני ואלוף גרשון נשארנו מאז קולגות
אני המפקדת והוא הפקוד ועד היום הוא מציית לפקודות שלי.