אני מסתכל בכל החדר מסביבי ולא מוצא סכין.
היא אמרה לי שבמקום לנסות ולהכיר אותה קצת ברחתי. מה היא ציפתה
שאני אעשה? אשאר ואשמע את כל הדיבורים על החבר שלה? יום אחרי
זה היא הייתה אומרת שחבל לה שכואב לי, אז למה היא מנסה לגרום
עוד כאב?
הבנתי למזלי שבעצם עדיין לא הגעתי לרמה של אהבה איתה. אני
מקווה גם שזה לא יגיע. אני מניח שזה מוריד משא מהכתפיים שלה
ואני שמח. יש למסכנה מספיק סבל גם בלי שאני אוסיף לה ייסורי
מצפון.
שום סכין, בכל הפאקינג חדר. גם כשלא אוהבים אהבת אין סוף זה לא
אומר שלא רוצים. זה לא אומר שלא חולמים על לילות גשומים מתחת
לשמיכה, או שיחות חסרות פשר אך מלאות תוכן עד ארבע לפנות בוקר,
או על לנגב לה את הדמעות כל פעם שהיא תבכה ולא תצפה שאני
אבין.
מספריים אולי? גם זה לא.
מצד שני קיימת את, שמעולם לא אמרת לי כן ועדיין הצלחת לא להגיד
לא. אני שונא אותך על זה. לא היית אמורה להצליח! טוב, אני
מצטער... את הרי יודעת שאני לא שונא אותך... איך אני רוצה אותך
אם הרגע כתבתי פיסקה שלמה על אחרת? אל תשאלי שאלות שאני לא
יכול לענות עליהן, מי כמוך יודע כמה זה מתסכל. אני מניח שבשניה
שהיית אומרת "כן" כבר לא היה כואב לי ה-"לא" שלה והייתי שוכח
ממנה ומניח לה לנפשה. בינתיים יש שני פצעים מדממים. שני פצעים
וחור אחד פעור של ההיא שעד היום אני עדיין לא מסוגל להגיד את
שמה.

אתן אף פעם לא תתנו לי להיות מאושר. כל מה שביקשתי היה לאהוב
אתכן. למה? למה???
אני מחפש בכל החדר ולא מוצא סכין. רגע! הנה. מצאתי...