היא מתלבשת, ומחייכת
"היה טוב" היא אומרת
ואני על המיטה, שטוף זיעה וספקות
מנסה לחייך, לפחות לא לבכות
לפחות בעיניה עליי להיות בוגר
היא מתלבשת ומחייכת, "אתה משתפר!"

היא מתלבשת, מתאפרת
מול המראה הקודרת
עיניה רועדות כשהיא משקרת
"נכון שאני מכוערת?"
אני אוהב כשהיא בוכה, זה נותן לי להגן
היא מתלבשת, ולא שואלת, ולי אסור להתלונן

היא מתלבשת, מסתדרת
שלא יראו או יחשבו אחרת
ואני מעמיד פנים שאני חושב בחיוב
כשבעצם...מתי אראה אותה שוב?
"אני מצטערת" היא הולכת, "אסור לתת לו לחכות"
ועכשיו היא כבר לא כאן, עכשיו מותר לי לבכות