"זונה". הוא עמד שם מלמעלה והסתכל.
"זונה בת זונה". הוא הסתכל עליה, עיניו ממוקדות בגופה העירום,
שוכבת שם, הגבר נוטף הזיעה שוכב לידה, ידיו חובקות אותה.
"זונה".

יום ראשון, ה22 בספטמבר 1992. הוא היה בדרכו לעבודה, חוצה את
הרחוב המוכר, מתמכר לשקט של הלילה, לצרצור הצרצרים ולאור
הפנסים, שהופכים את הרחוב למסתורי וקודר הרבה יותר ממה שהוא
בשעות היום. הוא נכנס דרך הדלת החומה בשעה 23:57 בדיוק והחל
לספור את השטרות שבתוך הקופה. כשסיים  סובב את הידית, דחף את
המגרה פנימה וסובב את השלט המודיע על פתיחת החנות. הוא התיישב
מאחורי הדלפק בדיוק עם צלצול השעון חצות וחיכה ללקוחות אשר
החלו לזרום פנימה.
זה היה לילה רגיל. אנשים נכנסו ויצאו, הסתכלו וקנו. הוא אהב את
משמרת הלילה- לא הרבה אנשים נכנסו והוא יכל לפתח שיחה עם כולם,
להתעניין, להתחבב עליהם, לגלות יותר על האנשים שעושים את
הקניות שלהם באמצע הלילה.

יום שני, שוב בדרכו לעבודה. עובר את הפנסים, צילו משתטח על
הרצפה בצורה מעט מאיימת, הוא נכנס דרך הדלת, ספר את הכסף וסגר
את הקופה. סובב את השלט המודיע על פתיחת החנות והתיישב. עוד
משמרת לילה החלה.
החנות הצליחה יפה בזמן האחרון. הרבה אנשים אהבו אותו ואת מה
שמכר. גם הוא היה מרוצה, היה לו כסף, אישה, ילדים- הכל. פשוט
אדם מאושר.

והנה בא לו יום שלישי, פעמיים כי טוב. פנס אחד לא עבד באותו
יום, והוא רשם במוחו להודיע על כך לעירייה. הוא נכנס דרך הדלת,
פתח את הקופה, והוציא את השטרות. אצטרך ללכת לבנק בקרוב. סובב
את השלט. פתוח.
כואב לו קצת הראש... מעט סחרחורת. זה שוב מתחיל... כל חודש
אותו דבר. הוא נאנח לו באיטיות וקידם את פני הלקוח הבא.

יום רביעי. כשהוא הלך ברחוב כמעט כל הפנסים לא עבדו, אבל זה לא
ממש הפריע מאחר והירח היום היה כמעט מלא, והאיר את הרחוב באור
יקרות. הוא נכנס לחנות, מתגרד קלות, ספר את הכסף, סגר את הקופה
וסובב את השלט. לאחר כמה שעות, בעת שיחה עם לקוח, הוא החל
הרגיש לא טוב. פיו הכביד עליו ושיניו כאבו כך שהיה לו ממש קשה
לדבר. הוא התנצל, סגר את החנות וחזר הביתה.

יום חמישי.. ברחוב מואר באור הירח המלא, דמות אדם חצתה את
הרחוב, הליכתה מוזרה מאד, חצי צליעה חצי ריצה. הוא עבר דרך
הדלת בגניחות  וניסה לספור את השטרות אבל אלה נקרעו בידיו. הוא
סגר את הקופה וסובב את השלט. לאחר כמה שעות זה כבר הפך לבתי
נסבל. זהו, הוא הולך.

הבנק היה כמעט ריק בשעה כזו של הלילה. מצוין. הוא התקדם לכיוון
השירותים היחידים בבנק ונכנס לאחד התאים. הרים את הרגליים- כך
אף אחד לא יוכל לראות. אוך הגירוד... הגירוד!! חסר טעם
להתנגד... הוא התגרד כמו משוגע.
לפתע הדלת נפתחה. הוא זינק החוצה. היא פלטה צרחה, והוא נגס בה.
היא נפלה על הרצפה בחבטה עזה. מזיל ריר על גופה- הוא התמסר
לחיה שבתוכו.
דלת השירותים נפתחה וגבר במדים נכנס לחדר. כל מה שהוא ראה זה
עוד בשר, עוד דם. בזינוק לעברו הוא תקע בו את שיניו, ומרט
חלקים מפניו, משאיר אותו מדמם על הרצפה. האיש זחל לעבר האישה
והחזיק בה בכוח. הטיפש...
הוא חיסל אותם. קרע את בגדיהם ונגס בחתיכות בשר שמנות, אדומות,
מגופם המזיע. הם שכבו שם, מבועתים, ללא יכולת להגיב, לפעול,
להשפיע על המתרחש. החיה עמדה מולם, ואף אחד לא יכל לנצח אותה.

"זונה... זונה בת זונה...". אור השמש פרץ דרך הסדקים שבחלון.
הוא עמד על שתי רגליו, הסתכל סביב, ויצא דרך הדלת.
"זונה."