אוקיי, אני רוצה לדעת דבר אחד - "מי האידיוט שזרק קליפת בננה
באמצע גן עדן?!"
הייתי מבין אם הייתה שם קליפת תפוח, אבל קליפת בננה, אף אחד לא
ראה סרטים מצוירים, הם לא יודעים שמישהו יכול להחליק על זה?
שמי שראל,או לפחות ככה קראתי לעצמי, הייתי מלאך זוטר, מהסוג
שמביאים לאלוהים את הקפה שלה, למעשה זה בדיוק מה שעשיתי
כשנפלתי. אני בן לזוג מלאכים, למרות האמונה הרווחת למלאכים יש
את ה"כלים" להביא מלאך לעולם. התחלתי לעבוד במשרד הגדול בא'
באייר, הבן של חבר של אח של אבא שלי הוא בעל מילה במשרד אז הוא
סידר לי עבודה, בתור מלאך מתחיל עשיתי עבודות סינג'ור כמו
להביא לגבריאל סנדוויץ' מהשק"ם ולאלוהים קפה. כמו שאמרתי,
בעודי רץ עם כוס קפה פושר ביד אחת החלקתי על בננה ונפלתי.
כשמלאכים נופלים, זה לא כמו בני אדם שפשוט יכולים לקום, לנקות
את האבק ולהמשיך ללכת, מקסימום לנקות את הקפה מהרצפה, כשמלאכים
נופלים, הם מגיעים לכדור הארץ ולא יכולים לחזור, גם לא אם הם
יקפצו מהגג.
זאת חתיכת נפילה ארוכה מגן עדן לכדור הארץ, וזאת נפילה כואבת.
במשך כמה שעות הסתובבתי, לא הבנתי מה קורה. מעניין מה כולם
חשבו, לא כל יום רואים איש יחף עם שיער בלונדיני, גלימה לבנה
עשויה מאור אמיתי, מסתובב ללא מעש ברחובות.
עד שקיבלתי חבילה, זה הדבר הכי מוזר שקרה לי בחיי, מכיוון שלא
הייתה לי תיבת דואר, כתובת או בכלל שם, אבל יום אחד רץ אליי
איש חברת הדואר עם חבילה ביד וצעק את שמי המלאכי, שנשמע כמו
ערבוב מוזר למדי בין יללת זאב, נהמת מנוע ושריקת הרוח, הוא נתן
לי את החבילה. בתוכה היו מכתב, חבילת שטרות.
המכתב פירט מה צריך לעשות אחרי שנופלים, למי לפנות כשצריך
עזרה, מה ללבוש בעולם של בני תמותה ועוד עצות חיוניות על מנת
לעזור למלאך הנופל החדש. על המכתב הייתה חתומה העמותה לעזרה
למלאכים נופלים.
נכנסתי לחנות הבגדים הקרובה וקניתי חולצה לבנה, מכנסי ג'ינס
ונעליים פשוטות . במכתב היה כתוב שאלו הם הבגדים הנורמאלים
ביותר שלובשים בכדור הארץ ושכדאי ללבוש אותם כדי לא למשוך יותר
מדי תשומת לב.
אחרי שבוע של אכילה במסעדות אוכל מהיר ושינה על ספסלים, החלטתי
שכדאי למצוא עבודה ודירה, דבר שנראה פשוט למראית עין, אבל סיוט
כשלמעשה, לבסוף מצאתי עבודה כנער שליחויות בפיצרייה ודירת חדר
וחצי בדרום העיר.
כל אותו הזמן חשבתי על הבית, כמה שאני מתגעגע, ללמעלה, רציתי
כל כך לחזור. אבל אין דרך חזרה, כדי שהרשעים לא יוכלו לחזור.
ניסיתי כל מיני דרכים, צניחה חופשית, טרמפולינות ואפילו להחליק
על בננה שוב. דברים שגורמים לבני אדם להרגיש כאילו הם עפים,
אבל שום דבר לא עזר לי להגיע למעלה.
יום אחד ניגשה אליי בחורה, גם היא בלונדינית, היא שאלה אותי
"תגיד, זה כאב?", שאלתי אותה "מה כאב?" , "כשנפלת מגן עדן".
אמרתי לה שזה מאוד כאב, ושאלתי איך היא נפלה? למה היא לא יודעת
שזה כאב? היא לא ענתה.
הזמנתי אותה לקפה, שמה היה אנג'לה, לא בדיוק מסתיר את מה היא
הייתה, אבל זה לא שם של מלאכים. למלאכים יש שמות עם הברות שבני
אדם לא יכולים לבטא בשלמות, רק לשמוע. לפעמים אם מלאך צועק על
השני אז שומעים את זה בכדור הארץ, בתור שריקת רוח או רעם. השפה
שלנו לא שונה בהרבה משפת התנ"ך,אבל היא מבוטאת בצורה שונה, לכל
אות יש מילה שמורכבת מחמישים הברות, שאת רובם בני אדם לא
יכולים לבטא.
התחלנו לצאת, היא הייתה יפה כמו מלאך, מה שלמעשה היה נכון. אבל
היא הייתה יפה יותר ממלאך רגיל, זוהרת יותר ממני. בהתחלה זה
נראה לי מוזר, אבל התעלמתי, עד שבאחד מהלילות שישנו ביחד הבנתי
את זה, היא לא מלאך כמוני, היא לא נפלה בטעות. היא קפצה, היא
לקחה מנת יתר של כדורים, היא התאבדה. לכן היא לא איבדה מזוהר
המלאך שלה.
יש מלאכים שסובלים בגן עדן, המסגרת המושלמת לא מתאימה לכולם.
לפעמים אושר גורם לאנשים להשתגע, גם למלאכים.
המשכנו לצאת כמה שבועות אחר כך, עד שהיא התאבדה, קפצה מבניין.
במכתב ההתאבדות שלה היא כתבה שהיא מורישה לי את הדירה ואת כל
הונה, שאני לא ארגיש אשם בהתאבדות שלה, שהיא התאבדה כי היא
הייתה מאושרת.
הכרתי כמה בחורות גם אחריה, אבל הן לא היו היא, הן לא היו
מלאכיות.
שנה אחרי שנפלתי, קפצתי מבניין, כל כך רציתי לחזור למעלה. אם
זה מה שיכול להוריד, אולי זה מה שיכול להחזיר. אולי בגלל זה
אנג'לה קפצה מבניין, אולי היא הבינה את זה אבל לא רצתה לספר לי
כי חשבה שאני אהיה יותר מאושר על כדור הארץ, אחרי הכול היא לא
אהבה את גן עדן.
אבל הקפיצה לא החזירה אותי למעלה, היא הורידה אותי למטה.
אחד הסיפורים הראשונים שלי,לא משהו
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.