מדומה שכל הרחוב רוצה לגעת
מתחוור שכל החוץ רוצה לחוש
בדבר שלא עלה אף על הדעת
ומרוב זניחה הפך להיות קמוש...
בלחיי ליבנת הצבע והאופי
בבשרי הדק וכסת פלומתו
בגופי הגמלוני מוטל הדופי
ובפרא הקצוץ למראשתו
והחוץ אלי שולח בקרניים
עפאיים, להט שמש ופרפר
ורוחות שמשלחות אליי ידיים
מלטפות אותי ואת מה שנשאר.
4/9/03 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.