"ואז..." היא הסתכלה עלי... "הוא הכניס את זה"
"אוי ווי!" הרגשתי איך הפה שלי מתקעם וכיצד האישונים שלי
מתקווצים.
"ארז.. (ככה קראו לה.. אבל מה אפשר לצפות מהורים תומכי מר"צ
שטוענים שטופו זה לא סתם גוש לבנבן חסר טעם אלא שזה דרך חיים)
אני לא מאמינה שהסכמת לעשות את זה, אני זוכרת איך שנה שעברה רק
הטפת לי שזה אחד הדברים המגעילים ואיך שאת בחיים, אבל
ב-ח-י-י-ם לא תעשי את השטות הזאת." "אין מה לעשות נגד זה נטלי,
זה יסחוף גם אותך יום אחד, זה בא עם הגיל."

איכס חשבתי, אני מהבנות שאם הן מחליטות משהו הן ידבקו במטרה עד
הסוף המר, כמו בכיתה ב' בזמן שיעור טבע עם המורה נחמה גבע, אני
זוכרת שהיא ביקשה מכל התלמידים להתפזר ולחפש "חיים חדשים
וגילוים מרהיבים." פחח, אם היא רק הייתה יודעת אילו גילוים
חדשים ובמיוחד חיים חדשים היא יכלה למצוא על הראש הבודד של שי
אבנר, אחד הילדים המטונפים שהכרתי, שהיה חבר שלי בכיתה ח'. בכל
אופן, נחמה התחילה לחקור את הסביבה ובעודה מתכופפת שי הפיל את
כל קופסאת התולעים שלו עליה, היה לו תמיד איזה קטע לתולעים
משהו במגע הרך והלח שלהם עשה לו טוב, תמיד אמרתי שהוא פסיכי,
נחמה התחילה לצרוח כמו בהמה "נטלי! תורידו אותן ממני! נראה לי
אחת נכנסה לי לחולצה!" חה! אמרתי לעצמי בלב ,"פסיכית, חושבת
שאני גם אגע בגועל נפש הזה?" אני פשוט המשכתי לעמוד שם עד
שיולי הלקקנית של הכיתה ניגשה אליה והחלה להוריד מנחמה את
התולעים בידי הסלמי שלה, כבר באותו יום נחמה נתנה לי להגיש
עבודה בעלת 8 עמודים על עזרה לזולת, אבל זה היה שווה את זה כי
כזו אני, דבקה בהחלטות שלי. כשאני מחליטה לא לגעת בחיות
מפותלות ולחות שעושות קלאץ' שדורכים עליהן - אני לא אגע בהן!

"ואז הוא החליט שזה לא מספיק שמנוני והוא הוסיף עוד קצת
מהבקבוק. אני אומרת לך, עם מה שאנחנו עשינו שם חצי בקבוק הלך
קפוט! אבל זה היה שווה הכל! היית צריכה לראות את האנחות שהוא
פלט בסוף, הוא היה כל כך שמח שהוא התחיל להתנשף ואמר שאלה היו
60 הדקות הכי טובות שלו, הוא אמר שיש לי ידיי זהב ואצבעות של
מלאך ושהוא בהחלט ישתמש בהם שוב בעתיד.
"גמרת לפחות?"
" "סיימת" וכן, שנינו סיימנו. אין, הוא פשוט ענק. אני אומרת
לך, אחד הטובים."
"אז מתי תיפגשו שוב?"
"אני לא יודעת, הוא אמר שהוא יאסוף אותי אחרי ביצפר ונוכל
להתפרע שוב, אבל אחרי שהוא יקפיץ את אמא לעבודה ואת שגית אחותי
לגן כי הוא לא רוצה שאמא תדע מה אנחנו עושים במטבח כשהיא לא
בבית."
"אחח ארז..." אמרתי בעודי מנקה את הליכלוך מציפורניי,

"בישול זה עסק מסריח".