"את יודעת איפה המזכירות" קול הקפיץ אותה ממקומה.
"איזה מהן אתה מחפש?" שאלה בחיוך "יש לי פה מתנות", הרים את
ידיו מציג בפניה את השקיות שבידיו.
"כן אתה הולך מפה חזרה למעליות ואז אתה ממשיך ישר ועושה ימינה,
שמהא..." עצרה שראתה את מבטו המיואש. "בוא אני אבוא איתך" אמרה
"שלא יגידו שאני לא נחמדה".
"תודה רבה", אמר, "התחלתי כבר להשתגע, שולחים אותי הלוך וחזור
כל הזמן".
"אין בעיה, אין לי הרבה עבודה", שיקרה, מביטה בערמות העבודה
שעוד יש לה לעשות, סגרה את הדלת.
הוא הלך לפניה מציית להוראותיה, שמאל פה, תמשיך ישר, שכל מה
שהיא עושה זה להביט בגופו המוצק מתהלך לפניה.
190 ס"מ של שרירים ויופי הולכים מרחק צעדים ספורים מידיה והיא
ושותקת.
משתוקקת לגעת בו, לדעת איך מגע עורו מרגיש, החלה לחוש בדיגדוג
המוכר בבטנה.
דיגדוג התאווה.
היא פתחה את הדלת של מזכירת המנכ"ל והוא הניח את המתנות על
השולחן.
הוא הסתובב אליה ואמר "תודה, באמת תודה", והניח את ידו, טופח
על כתפה.
היא נשכה את שפתיה בחוזקה, "שאני לא אעשה משהו מביש", חשבה
לעצמה, "תרגיעי את עצמך".
הוא החל לצעוד לעבר הדלת ופתאום היא מצאה את עצמה פוקדת עליו
"עצור".
הוא הסתובב קצת מופתע "מה?" שאל.
"לא שכחת משהו?" שאלה
"אני לא חושב", הביט מעלה חושב על מה הוא עלול היה לשכוח.
"שכחת אותי." אמרה מתפלאת על עצמה, זה כאילו ולא הייתה לה
שליטה על הפה שלה.
"א..אני מ.. מה?" גימגם
היא קרבה אליו וסגרה את הדלת. הקור המקפיא ששורר בדרך כלל נדף,
המזגן כאילו ולא עבד. פניה הסמוקות בערו, היא תססה כמו משקה
שרק מחכה שישחררו את הפקק.
הוא נעל את הדלת עם המפתחות שלה ורכן לנשקה.
לשונותיהם התחברו, כורכת את ידיה מסביב לצווארו, אצבעותיה
משחקות עם שערות ראשו היא ניצמדה אליו, גופו היה מוצק יותר
משהיא חשבה.
הוא שם את ידיו לצידי רגליה, מרים בחושניות את החצאית שלה
מעלה, והרים אותה בתנועה אחת אל מסביב למותניו ממשיך לנשקה.
היא הרימה את ראשה מעט נותנת לו גישה לצווארה. הוא נישק את
צווארה ברוך, שפתיו מרפרפות כנוצה על עורה היא הרגישה את עצמה
מתפוצצת. כמהה להרגישה אותו בתוכה, מרגישה כאילו וזה נועד
להיות. כאן. עכשיו.
תמיד.
הוא צעד מספר צעדים והתיישב על השולחן. הכל מסביב שקט, כאילו
ושום דבר לא קיים והם לא בעבודה בכלל.
מסיט את תחתוניה הצידה וממשש הוא הרגיש אותה עולה על גדותיה,
כל כך רטובה שהוא לא היה יכול לחכות, פתח את מכנסיו וחדר לתוכה
באיטיות, הם נעו כגוף אחד,  היא הייתה באקסטזה מוחלטת ניצמדת
אליו ציפוריה חופרות בכתפיו, היא הרגישה שהיא מרחפת.
הוא גנח באוזנה מפלס את דרכו בתוכה, מרגישה אותה לוחצת על
איברו הפועם.  
גניחותיו רק גירו אותה עוד יותר, הפחד להיתפס והאורגזמה
המתעצמת שלה שיגרו אותה לעולם שלא ידעה שקיים.
ידיו החזקות הרימו אותה מעלה, יחד עם רגליה העומדות על השולחן
הוא התכופף מעט וליקק אותה ארוכות. שואב לתוכו את נוזלי התשוקה
שלה. היא הזדעזעה למגע לשונו. הוא כיוון את עצמו לתוכה שוב.
היא הרגישה כבובה קטנה בידיו. היא הייתה כחמר בידיו.
הוא הצמיד אותה אליו והחל להגביר מהירות, הוא התרומם והסתובב,
משכיב אותה על השולחן.
הוא אחז בירכיים שלה בפיסוק רחב וניכנס לתוכה בפראות, היא אחזה
בשיערות ראשה ובין עילפון לאורגזמה היא החניקה גניחה. הוא הרים
את רגליה והצמיד אותם, מרגיש אותה עוטפת אותו בחוזקה הוא החל
להגביר את הקצב, ואז הוא השתחרר לתוכה, קורס עליה, הוא המשיך
עד שהרגיש אותה מזדעזעת מתחתיו באקסטזה מוטרפת.

היא הסדירה את נשימתה וסידרה את שיערה.
הוא סידר את בגדיו והעביר יד בשיערו.
יוצא מהחדר הוא הביט לאחור מחייך.

היא חיכתה מספר רגעים ויצאה מהחדר, נעלה את הדלת וחזרה
למשרדה.
סוגרת את הדלת מאחוריה היא חייכה.

בדיוק אתמול היא כתבה כזה סיפור ב"במה".