...אני מזיל עוד כאב בצורת דמעה,
אחרי דמעה ועוד דמעה.
ועוד אחת שיצרה אגם של אכזבה,
ועוד אחת שהזכירה לי אותה.
כל גופי טבול באותו אגם אכזבה,
וראשי מבצבץ ממעל כדי שאראה
ואנשום כדי שאוכל לסבול.
אינסוף עיניים מעבירות את מבטן
אך אף לא לב ועין מרגיש ורואה את שאני רואה ומרגיש,
כי אחרי הכל, מגיל קטן חונכנו לסבול,
בשקט, לבד, אבל "לשתף את הקרובים".
אני מזיל עוד צער וכאב בצורת דמעה
שמרטיבה את מכתבי היקירה
אשר נמצאים במעמקי (הלב) המגירה.
ירח צבוע בוהה בחצי טירוף
על עולם היופי והאושר הכסוף
כאשר משחק הילדות והילדים
מתנפץ בכאב, לאט לרסיסים.
עוד דמעה גרמה לשגעון
כאדם שפוי בתוך עיניים מוכות עיוורון,
הכספת הרגשית נסגרה מעצמה,
בלילה ההוא בו נזלה עוד...
דמעה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.