לא ידעתי שגם אני ארגיש ככה. הייתי בטוחה שזאת רק חברה שלי ככה
רגשנית, שרק היא בוכה כשחבר שלה לא איתה. מסתבר שגם עוד הרבה
ככה,כולל אני, וכשאוהבים מישהו קשה להיות רחוק ממנו.

בכל אופן,באותו היום שהוא בא אליי, הרגשתי כל כך מאושרת. ישנו
מחובקים בצוהריים וכשקמנו עוד היה לנו זמן להיות יחד. ליקקתי
לו את האוזן הטעימה שלו, והבטתי שעות בעיניים הירוקות שלו.
הרגשתי שאני מלכה. שיש לי סוף סוף משהו שחיכתי לו כל כך הרבה
זמן.
משהו טהור ואמיתי בשם אהבה.
ושיחקנו,ונסחפנו,התחלנו להפשיט אחד את השני - הכל בעדינות
וברוך מיוחד - ונשכבנו על המיטה שלי, כשהמאוורר פועל ומעיף את
שערותיי עליו. הוא נשכב עליי, חום גופו מווסת את חום גופי.
מלטף את פניי, מביט אל עיניי, ידיו עוברות על כל איבר בגופי,
ומדליק אותו.
ואז התחברנו. זה כאב בצורה שלא תאמן, כאב חד ועמוק, כאב של
צרימה מבתוך,כאילו גזלו ממני איבר.

שכבתי, ומתוך כאביי ציפורניי ננעצות בתוך גבו, שורטות אותו
בעדינות, מנסה להקל על כאבי.
רבע שעה שכבתי שם אחר כך, ערומה, והוא מחבק אותי כשאני דומעת
ורועדת כל כולי. מנסה להלביש אותי,אומר שהכל יהיה בסדר,שסוף
סוף עברנו את זה.
כשהתעשתתי, רק רציתי לחבק אותו שעות, אבל גם הוא וגם אני היינו
צריכים ללכת. אז נפרדנו, כשהמחשבות שלי לא עזבו אותו לשנייה.

אני חשבתי שביום שזה יקרה, כשנתאחד, לא נפרד. נשכב עד אור
הבוקר מחובקים, וצלילי שירים יפים יתנגנו ברקע. וזה יהיה כל כך
מושלם.
אבל זה לא קרה, ושלא תבינו אותי לא נכון, לא צריך להיכנס
לסרטים בגלל הדבר הזה. מה שעשיתי עשיתי, אני לא מתחרטת עליו
לדקה, ואני שמחה שיצא לי לעשות את זה איתו ולא עם מישהו
אחר,שאני לא אוהבת.

הרי בכל מקרה הוא יחזור להיות איתי,אולי מחר אפילו. ושוב נחלוק
את האהבה הזאת.
גם ככה זה לא יהייה מקורי אם נעשה את זה כמו בטלויזיה, אז זאת
הדרך המיוחדת שלנו לעשות את זה.
מאהבה.