בתרמילי ומקלי
צועד בתוך עצמי
בין גיאיות הרריי
שדותיי,
נלחם
בנפתולי חיי
אליך
כמיהתי
הגיגיי
שיריי
ובהתפרצויות לבת ה"אני"
נופל שוב ושוב על פניי
שותת ברוחי, זועק
כורע
ידיי מושטות אליך
לא מרפות...
עד אור מאורך
בי נוגע
ממלא רוחי במשהו מהאמיתי
משהו ממך
מחשלני להמשיך בדרכי -
דרכך
אליך
אלהי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.