בוריס גרושקו / Anathema |
קולו של חד הקרן
בוטש ארוכות בקרקע
ישנה,עיני פקוחות
בסיוט אילם
צחוק אילם,
ואני שוב שם.
יהיה הזוי יותר ויותר
עתה, אחד בשיש שחור.
יחיד באולם.
האש היחידה
היא האש הגשמית.
גשרי תחרה נופלים כאשר
המים נעורים.
ואני שובע
ממגע קלוש ומילים בודדות
נמוגות ,חרש
דהרתה של החיה הרכובה
פוסעת דרך שבילי
אקטופלסמה
וכאשר אהיה שקט
אפול לנהרות ריקים.
האל היחיד הוא כאב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|