Cult of Illusions

The Gathering

כמה אנחנו אוהבים
צבעים עכורים,ומילים שלא אומרות כלום
זו כבר לא אכילה,זו לעיסה בלתי פוסקת,
עיסה,מחשבה מפרכסת,
מחכה ללילה,
להתעורר

להתעורר שוב,
ולעורר גידים שכמעט ונשכחו
ונכתשו,ונרמסו,ונקרעו.
בגלל...?

אני מקביל רק לעצמי,
ועייף

Alone...at last,at least.

אני יכול לנשום שוב ושוב
ושוב דבר לא ישנה
ללוחיות הפלדה ולוורידים
האם גם הסכין הזאת
לא חדה מספיק?

ואחר כך נדבר,
אחר כך אני אשכב במיטה
אחר כך לא יהיה
כמו עכשיו, עכשיו לא היה בכלל,
או שמה אני...
הייתי?

הדשא ינוע ברוח,ואני אעמוד חרש.

ElegyThe death of spirit

סלחו לי,הרגע עבר.
אין זה הולם עוד,הפחד.

הגיע הזמן הרגיל,
ראשים מתחילים לעופף...

רוחות מתחילות ליפול,
עצים לקוד...למי?

מחשבה חורשת רוחות.
תחנת הרוח השתתקה.
הגיע הזמן לקצור...
הכוכבים עומדים במקומם
נצבעים בדם עמוק.

האוכל כמעט מוכן.