רותם פרגון / מציאות אבודה |
כאב שלא עובר,
זמן כה ארוך- שאין לו סוף.
אור השמש,
חושך הכוכבים,
שמיים שחורים,
אנשים מטיילים.
זמן החלום,
זמן אור היום,
זמן הכאב שאותי לא עוזב.
ילד נולד,
זקן נהרג,
חתול נדרס,
איזה יום מבואס.
בכנסת מריבות,
בארץ מלחמות,
חיילים נהרגים,
ורק אתה...
ישן את שנת המתים.
מוקדש לאחי היקר עומר פרג'ון ז"ל
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|