למעלה בשמיים יושב איזה כוכב הוא מביט בי ובוכה כי הוא
כוכב שאבד,
השמיים לידו והעננים בוכים מנסים לנחמו
ואומרים:" גם ילדים מתים"
הוא איננו כאן קיים,
הוא נותר בזיכרונות,
כל בוקר מביטים בתמונתו והדמעות זולגות,
אלוהים לקחו למעלה,
ואמרו שאינו ישוב,
אך כמה זה קשה הכוכב היה כה חשוב.

ועכשיו הזמן עובר,
ואנחנו רק גדלים,
החוויות נשארות ואנחנו מתרחקים,
כל רגע בלי הכוכב מוחץ את ליבי,
בבקשה שמישהו יגיד לי שזהו סיוט לא אמיתי.



מוקדש לאחי הקטן עומר פרג'ון ז"ל