מאז שהייתי קטן לחצו עלי להיות אחד מהחברא. זה קטע משפחתי
אצלנו. אחי הגדול בחברא, אבא שלי היה שם כל חייו וסבא היה בין
ראשוני החברא בישראל. ההורים ניסו לשכנע, אמרו שנולדתי עם
טוריה ביד. תמיד ידעתי שזה לא בשבילי, אבל לא היה לי את האומץ
לפרוץ. אך יום בהיר אחד, בעודי מזפזפ בין האסונות על המרקע,
נגלתה אלי האמת. לא!  לא אקבור את עצמי בעבודה השחורה הזאת!
אני אהיה כוכב!

תבין, במשפחה כמו שלי זה לא פשוט. היה יותר קל לצאת מהארון
מלבגוד במשלח היד המשפחתי.  ספגתי מבטים מאיימים ושתיקות
רועמות, עד שלבסוף הם קיבלו את העובדה שהילד הקטן שלהם לא יהיה
מקובל עוד לעולם. אני לא אהיה בחברא! הלכתי לרדוף אחר החלום
שלי. שלחתי עשרות מכתבים, לא ויתרתי עד שהתשובה הציצה מתיבת
הדואר. שינסתי מתניים וניגשתי לראיון העבודה. אמרתי להם
שויתרתי על מקובלות חברתית נצחית בכדי להגיע אליהם. שהייתי
יכול לחיות את החיים הקלים, לחפור ולכסות כל היום, אבל יש לי
חלום, ולא אכפת לי להיות לא מקובל בשביל להשיג אותו. ואחרי
סדרה של מיונים מפרכים צעדתי את צעדי הראשון בדרך הארוכה
לתהילה.

זה לא שהכסף בשמיים. העבודה הזאת לא תשיג לי מרצדס וגם לא תדאג
לי לפנסיה סבירה או למניות בבורסה, אבל העבודה הזאת תסדר אותי
בעולם הבא. שאני אגיד שזה לא קשה? זה קשה מאד.  אכלתי הרבה חרא
בשביל להגיע לכאן. בהתחלה כשעבדתי הייתי מסתובב עם איזו שקית
קטנה ופינצטה, אבל ידעתי לתת מעצמי את המקסימום. לפעמים אני
עוצר את עצמי ושואל: "למה?  למה אתה צריך את זה?" אבל האמונה,
שעם כל חתיכה שאני אוסף מתווספת לי נקודה בספר החיים, מחזקת
אותי. בשורה התחתונה זאת מצווה, ומצוות צריך לקיים.

תשמע, יש הרבה חסרונות. אחרי הג'וב באוניברסיטה בירושלים, אחרי
שעבדנו יותר מעשר שעות רצוף בשמש, הגיע הבוס לבדיקה אחרונה.
הבן אדם העביר אצבע על האספלט, בחן את הממצאים ואמר: "לא טוב.
תעברו עוד פעם." אתה קולט? הכל מהתחלה!
אז לפעמים אני מרגיש קצת חנוק, כאילו משחקים איתי בקקי. אבל
בסופו של דבר אני מבין, זאת עבודה רצינית ואין מקום לפשלות.

אז נכון, יש בזה גם משהו מסתורי ומעורר כבוד, אבל זאת בהחלט לא
עבודה זוהרת.  אז יש לנו את החליפות ואת ה"לוק" המרוכז, אבל
אנחנו נבלעים בתוך ההמולה. אנחנו משתלטים על הענינים רק אחרי
שכל התקשורת כבר התנקזה חזרה למליאת הכנסת ולמגרשי הכדורגל .
לא נותר זכר למצלמות, אין אף כתב, שממה! כל איזה טמבל שהיה
ברדיוס של מאה מטרים מתראיין לחדשות ומופיע בכל העולם, ואני
קורע את התחת ולא רואה דקת מסך. אבל אני לא דואג. לי יש
סבלנות. עכשיו זה אתה, מחר זה מעריב, מחרתיים ערוץ 1 ואופס!
CNN, BBC, מה לא? אני אהיה סלבריטי!  

שלא תבין לא נכון, הלוואי ולא תהיה עבודה.  מצדי שיהיה אפילו
שלום, גם ככה אני מרוויח גלובלי.