איני אוהבת את הים כלל ועיקר. הוא מלוח וחם, דביק ומלוכלך בחול
זהוב, כזה שמתואר לעתים כרומנטי אבל אצלי, בדרך כלל, הוא נכנס
לחריץ בין שני פלחי הישבן ומדגדג ומעצבן. לכן איני מבכרת את
הפעילות הימית. גם הפן השני של הים אינו מעורר בעיני קסם רב.
כל חבר שהיה לי עד כה התחנן תמיד בפני שנלך לים, במיוחד
כשחבריו היו שם, על מנת שיוכלו לשזוף עיניהם בגופי, ולטפוח
לבחור על השכם, לאות כי הצליח לבחור בחורה נאה במיוחד (או
במילותיהם הם: "היא מזדיינת כמו שהיא נראית?"). לקצר את ההתחלה
- אם ישנם בנים וישנן בנות, אשר אוהבים את הים, הרי שאני ללא
ספק אינני אחת כזו.

לכן, ייראה אולי קצת מוזר על כך שקמתי בבוקר יום ראשון, ובמקום
ללכת ללמוד באוניברסיטה, החלטתי שהיום אני אעשה לעצמי יום כיף.
ואיפה? בים!
ובכן, קמתי בבוקר בשבע ורבע מוכנה לעוד יום לימודים. בחדר השני
הצמוד לשלי, המשיכה להתחולל כל אותה פעילות קדחתנית שהתחילה
כבר בליל אמש, ומאז בערך שבע שעות רצופות הם מזדיינים. לפי
הצעקות שלה (אותן אני כבר הספקתי להכיר היטב בשנה האחרונה) היא
גמרה בערך שלוש עשרה פעם, ואחת מהן לפי הקול העמום של זעקותיה,
היה כשפיה מלא בנוזל כלשהו...  מה שהתכוונתי לומר הוא שדווקא
לישון לא ישנתי, בעוד שחרמנית כן הייתי. חוץ מזה, גם לא הפסקתי
לשמוע מחברותי ללימודים בשנה האחרונה על איך זה להיות לבד בים
באמצע שבוע, ועל כמה זה מרגיע, וכמה אפשר להשתזף בעירום שם וכל
הבולשיט הזה. אז החלטתי לנסוע לים.

כבר כשעצרתי בחוף תל ברוך הבנתי את כוונתן. החוף היה פשוט ריק.
ירדתי לחול הרך, והתחלתי ללכת צפונה עד נקודה מספיק רחוקה, כך
שכלב לא עובר שם. אז למען הצדק אומר כי ים לבד אינו כים הומה
אדם כלל וכלל. התיישבתי לי על אותו חול רך מתחילת הסיפור רק
שהפעם הוא לא נכנס לי לשום איבר פנימי בגוף. פשטתי בלא כל חשש
את חולצתי, התרתי את חזייתי, עד שנותרתי ללא כל כיסוי לגופי.
נשכבתי לאחור, ופשוט עצמתי את עיני.

הרוח חבטה קלילות על פניי, וצמרמורת קרירה עברה בי. הבטתי על
גופי ולמען האמת די נהניתי ממנו. פטמותיי החומות זקורות מחמת
הקור, ונראות סקסיות מתמיד; שני השדיים עומדים ומגובשים יחדיו
לכדי חבילה נאה למדי. הבטתי על מכנסי הבד שעדיין לבשתי, וחשבתי
לעצמי עד כמה זה טיפשי כבר להיות בים ולא להשתזף בכל הגוף.
פשטתי את מכנסי בתנועה חדה ונותרתי בחוטיני סגלגל בלבד. בעוד
החלק העליון שלי היה זקוק לשיזוף, הרי שהחלק התחתון היה זקוק
לצביעה כבר. לובן כזה אפילו לשלגיה לא היה. המשכתי להביט
בגופי. הפס הסגול של החוטיני, התחבר למשולש קטן, שכיסה על שיער
מקוצץ היטב. מעליו התנוססה בטן שטוחה, תוצר ישיר של ספינינג
יום יומי במכון כושר. מתחתיו השתפלו שתי ירכיים דקות גזרה.
הרמתי מעט את המשולש המסתיר, והבטתי אל תוך אפלת שיער הערווה.
הבנתי אותם. באמת שכל כך הבנתי את כל אותם בנים שהשתוקקו
להיכנס ולבקר שם. נראה כל כך חמים ונעים שם. לח כזה, אפלולי.
טעים. טעים? פתאום חשבתי על כך שלעולם לא טעמתי את עצמי. טעמתי
זרמים שונים של זרע, מכל המינים והטעמים, טעמתי אפילו נתזי שתן
פתאומיים. טעמתי סוגי אוכל שונים ומשונים, אך את עצמי לא טעמתי
אף פעם. נשכבתי שוב לאחור, הכנסתי את יד ימין שלי אל תוך הבור.
היה רטוב שם. אולי מזיעה? אולי מגלי הזימה שעברו בראשי כל
הלילה לשם צווחות שותפתי לדירה? אולי מהעובדה שאני ערומה במקום
ציבורי לעיני השמש? אבל היה רטוב שם, יהיו הסיבות אשר יהיו.
טעמתי. קצת שומני, מלוח בעיקר, אבל לא נורא. ליקקתי שוב. הפעם
העברתי את אצבעותיי על כל השביל המחבר את הטוסיק ואיבר המין.
הטעם היה חריף יותר הפעם. כעת חלפה בי מחשבה נוספת לאחר
שאצבעותיי טיילו במקומות האלו:
"מה יותר כיף? אצבע בטוסיק או אצבע מקדימה?"

החלטתי לקחת ברצינות את שאלת המחקר הזו. יד ימין שלי התרכזה
מקדימה כעת. יד שמאל חלפה על פני ימין כשנשלחה למשימה האחורית.
ימין התחילה. הדגדגן הונע בעדינות מצד לצד, נסחט לאיטו בתנועות
של מאוננת מקצועית. גלי אהדה נשלחו אליו מכל רחבי גופי,
והתחרות כמעט נגמרה בטרם החלה שמאל במלאכתה, ועל כן חדלה מייד
יד ימין מעבודתה. ואז יד שמאל החלה לחדור, בעדינות, אצבע אחר
אצבע. כארבע אצבעות נכנסו לבסוף, פוערות את החור הקטן לממדים
נאים, והתחרות לא רק שלא תמה אלא היתה פתוחה מחדש. כך גיליתי
את אומנות האוננות בשתי ידיים, אך לא זה הסיפור. כאן מתחיל
הסיפור שקרה לי בים.

בעודי שוכבת ונאנקת על גבי, כששתי ידיי חודרות לאיברי
הפנימיים, דימיתי שאני שומעת רעש כלשהו. כלל לא חשבתי לעצור
שכן הייתי בטוחה שזה סתם רשרוש הגלים, ולא התחשק לי להרים את
הראש אבל הרעש חזר על עצמו, כך שנאלצתי לפקוח את עיני ולהרים
את ראשי, ונחרדתי לרגע. שני בחורים צעירים, בתוך סירת דייג,
עמדו על סירתם, ממש בצמוד לקו המים, כעשרים מטר מולי. מבטם היה
נעוץ בי. הם פשוט עמדו זה לצד זה, איברי מינם בידם ואוננו.
קפצתי ממקומי כמוכת ברק, וכיסיתי עצמי במכנסי.
"למה?", שאל אחד מהם.
"תעופו מפה!", צווחתי עליהם.
"אבל סתם אנחנו מסתכלים, מה קרה?", קרא לעברי הגבוה מביניהם,
נער אולי כבן שבע עשרה. איברו הזקוף עדיין בידו, משפשף אותו על
מנת שלא ירד חזרה.
"תסתכלו כמה שאתם רוצים בבית, בסרטים ובתמונות. לא מתאים לי
שיסתכלו עלי פה!," עניתי בטון אקדמי.
"אבל למה?," שאל שוב הגבוה בתמיהה אמיתית, ואני כבר עמדתי
לענות לו שוב משהו גס, כשהתחלתי לחשוב על שאלתו. למה באמת? למה
שיפריע לי ששני בחורים יסתכלו עלי ויאוננו למולי? האין זו
מחמאה? הרי לא אראה אותם יותר לעולם והם לא יראו אותי בחייהם.
מה קרה להרפתקנות? יש להודות בכל זאת כי זה די מפחיד לעשות
דברים לא מתוכננים שכאלו. אך גם מספיק היה לי רטוב למטה על מנת
להכריע את הכף.
"אל תעברו את קו המים ונסתדר", קראתי בקול מפויס, ושניהם
בקפיצה מיומנת קפצו מסירתם, וניצבו לאחר שחייה קצרצרה למולי,
מרחק של כעשרה מטרים. שניהם ערומים, איבריהם זקורים ומוכנים.
"יש לך קרם שיזוף?", שאל אותי הנמוך יותר, אך בעל האיבר הגדול
יותר.
"תשאיר אותו אצלך", חייכתי אליו, ואכן, הוא עשה כפי שחשבתי,
ולאחר שמרח שיכבה נאה על איברו, העביר לחברו את השפופרת.

הנחתי את מכנסי לצדי, והבטתי בשני הגברברים שלמולי. הרגשתי ממש
כמו כוכבת בתיאטרוני הסקס בפאריז או אמסטרדם. ידיי נעו בתאווה
על כל חלקי גופי, מלטפות את שדי, ויורדות מטה ואחורה. כרעתי על
ארבע, כשחור ישבני מופנה אליהם, וידי נשלחת מלמטה, ללטף את
הדגדגן, ולאחריו את הנקודות הלא מוכרות שבישבן. הבטתי מבין
רגליי על שניהם, וראיתי כיצד הם מושכים את ידם בתנועות ארוכות
על איברם. מבטם היה מופנה אלי, והגבוה סימן לי בידיו להתהפך.
עשיתי כמבוקשו, וראיתי כיצד הוא מטה ראשו לאחור ומגביר את קצב
השפשוף. לאחר מספר שניות הוא סימן לחברו בטפיחה על הגב, וזה
ענה לו:
"אני גם גומר. שנייה, רגע, רגע. כןןןןןןןן", וכששמעתי אותם, גם
אני כבר לא יכלתי לעמוד בכך, ותכננתי גמירה מפוארת. וזה היה
סדר הגמירות: ראשון גמר הגבוה כשמספר יריות לבנות נורות מאיבר
מינו. לאחריו גמר הנמוך, מתיז זרם עצום, שכמעט ליחך את רגלי,
מרחק של מספר מטרים. השלישית...  לא היתה שלישית! מרוב מתח
ורצון להתפרק, הגמירה כאילו פסחה עלי. לא האמנתי אבל לא
הצלחתי. שוב תחבתי את ידי בחוסר אמון פנימה, היה רטוב כמו
קודם, אך הגמירה כאילו ריחפה באוויר ולא ירדה אלי. לפתע חשתי
בו כה קרוב אלי. בשניהם.
"תני לנו לעזור לך", אמר הנמוך שמקרוב דווקא לא נראה נמוך כלל.

לא ניסיתי אפילו להתנגד. בידו הימנית דחף אותי לאחור עד
שנשכבתי על גבי. חשתי את לשונו נתחבת אל תוכי, ובתוך עשירית
השנייה גמרתי. גמרתי לו בפה. איני יודעת אם גילה זאת, שכן לא
חלמתי אפילו לספר לו. המשכתי הלאה לכיוון הגמירה הבאה. חשתי את
לשונו מתערסלת על הדגדגן שלי, מרטיטה אותו בעוז, ואז מרפה,
מלקקת בעדינות. במקביל ליקקה לשונו גם את החור השני שלי,
המגורה לא פחות, ויש האומרים חמוד אף יותר.
לא הבנתי כיצד לעזאזל יכולה לשונו להיות בשני מקומות בו זמנית,
עד שהסתכלתי. ראיתי שני ישבנים זקורים באוויר בכריעה, ישר
מתחתי. שני ראשים חמודים היו דחופים בתוכי, האחד בישבני והאחד
בדגדגני. זרמים של עונג פרצו מתוכי, וגמרתי אולי כחמש פעמים
תוך חצי דקה.
"אפשר להציע לך משהו?", שאל הגבוה וראשו מציץ אלי מבין רגלי,
מוסתר בחלקו על ידי שיער חברו שעדיין היה תחוב בין רגליי.  
"בטח", עניתי מתנשפת כולי.
"זין בתחת?"
"סליחה?"
"זין בתחת וזין שני בכוס", הודיע ללא כל כוונת זדון, ואני, פרט
לחיוך לא יכולתי לעשות דבר, מכיוון שלא היה בי כוח אפילו בכדי
לדבר. רק תקווה אחת אחזה בי - והיא שהגבוה לא יבכר את ישבני
שכן איברים גדולים מרתיעים טוסיקים חמודים וקטנים. אבל דינם של
חלומות לא להתגשם. כל העשרים ומשהו סנטימטרים שלו ננעצו
באחורי, שלמזלי ומזלם הטוב כבר היו משומנים ורטובים מרוק, משמן
שיזוף ומנוזל נשי שהועבר אליהם קודם לכן. עוד בטרם הספקתי
להתרגל אליו, חשתי עוד סכין ננעצת בי. ממלאת אותי בעונג.
התגלגלנו כך עד שמצאנו את התנוחה הנכונה. הנועץ ישבן היה שרוע
על גבו ואני שוכבת על גבי עליו. הנמוך שכב עלינו, נשען
באגרופיו על החול והחדיר את הזין המתיז למרחוק שלו אל תוכי.

גלי העונג עלו מאחורי ומלפני, מתרוצצים בתוך מערכת העצבים שלי,
והתפרצו בתוך ראשי. איני מדברת כלל על שלוש גמירות או ארבע. גם
לא על עשר. פשוט שכבתי שם, משופדת מלפנים ומאחור וגמרתי פעם
אחת בלבד, רק שזו נמשכה כחמש דקות רצופות, שנקטעו רק פעם אחת
כששני הדייגים התחלפו בתפקידיהם. כשיצאו בבת אחת שניהם, כמו על
פי סימן מוסכם, חשתי את גופי כמעט מתמוטט בעילפון. שניהם עמדו
מולי, איבריהם זקופים מתמיד, אך לא רטובים מזרע. ללא מחשבה
יתרה תפסתי בשני הכלים ומשכתי אלי. פערתי את פי, ושניהם חדרו
אלי. מעולם לא שלטתי בשני כלים בפה במקביל, אך נהניתי מכל רגע.
הרגשתי את הדופק של איברם מפעם בי, הרגשתי את ההתכווצויות
שלהם. ראשית את זו של הגבוה שנאנק בטרם שפך את זרעו בתוכי,
מלכלך גם את הזין של חברו. הנמוך הניח את ידו על איברו, שרק
קצהו הציץ מפי, לאחר מכן אחז בידי והובילה גם כן אל איברו, אך
רק כשלבסוף עזר לו גם הגבוה בשפשוף הצלחנו לסחוט אותו, ואני
כמעט בטוחה שהרגשתי את הזרם האדיר הזה חוצה את כל גופי, מהגרון
ועד שיצא מישבני. המשכתי למצוץ לשניהם עוד מספר שניות, ואז
התמוטטנו כולנו לאחור, עירומים, מלוכלכים, דביקים מכל נוזל גוף
אפשרי, אבל בעיקר מסופקים.

כשחזרתי הביתה אותו יום, נבהלה שותפתי:
"מה קרה לך?", שאלה בדאגה ,"את נראית כאילו רכבת על סוס במשך
שנתיים, וגם השפתיים שלך נפוחות. את גם מסריחה", אמרה לאחר
שרחרחה אותי, ואת ריחות החרובים שנטפו מגופי ומפי.
"אולי, אמרתי, אבל תראי את הצד החיובי" חייכתי אליה בלאות
מרימה שקית גדולה בידי ,"יש דגים לארוחת צהריים"