אלי ישב בחדרו, בבית הקש המרוהט היטב שלו.
הוא ניקה את חרבו שוב ושוב ושוב.
הוא חיכה לאות.
אלי קם מהכורסא, והתהלך בחדר סחור סחור ללא מטרה, רק על מנת
להרגיע את עצביו.
לאחר ששתה מים מהכד, הבין שזה הולך להיות לילה ארוך, ולאו
דווקא יגיע ידידו ושותפו לסוד בשעה המשוערת.
כבר החלה השקיעה, אחד מהמחזות הכי יפים שנבראו אי פעם.
תכלת הרקיע כאילו נגאלה בדם, אם היתה בעלת יכולת להביע את
עצמה, היא ללא ספק היתה שואגת על כל הכאב שנראה בעולם, על כל
העצב, על כל הרוע, על כל מה שאלי ניסה לשנות.
ונכשל.
אבל עכשיו יש לו הזדמנות לשנות.

השמש כבר שקעה מזמן, וכל מה שנותר זה שחור הרקיע אשר לא נמצא
בו דבר מלבד נקודות קטנות שאנחנו היום משערים שהם כדורי גז
ענקיים, המפיקים את האושר והכאב לאותם עולמות שלידם.
לפתע הוא שמע רחש כנפיים בחלון.
"אתה משוכנע שתעמוד בזה?"שאל קול את אלי.
"אני בטוח, הוד קדושתך" ענה אלי והשתחווה.
"אל תשתחווה, אתה חייב גאווה! אני לא מלכך, אני חברך, יועצך,
ועוזרך, אם כמובן תצליח" ענה לו הקול.
"אני אצליח, גבריאל" ענה אלי.
"אז בוא אחרי"  אמר גבריאל.
אלי יצא אחריו מהחלון, הביט בפעם האחרונה על ביתו, ועל מה שהוא
הכיר, והתכונן למסע אל הלא מודע.
"גבריאל, לאן הולכים?" שאל אלי.
הוא הביט בגבר עצום מימדים, חסר מורא, בנוי לתלפיות, ובעל זוג
כנפיים ענקיות.
גבריאל לא ענה.
אלי חזר על שאלתו: "גבריאל, לאן הולכים?"
גבריאל הסתובב אליו, ואלי היה מסוגל להבחין במבט של צער בעיניו
הכחולות.
גבריאל החזיק ביד גביע ענק, ובתוכו משקה.
"עליך לשתות את זה, רק הנבחר מסוגל" אמר הגבר המכונף.
אלי הביט בגביע, וראה נוזל אפרפר בתוכו.
אלי התכונן לשתות את המשקה, אך שם ליבו לפתע כי גבריאל מפנה את
מבטו.
אלי שפך את המשקה על כתפו, על מנת שלא יעשה רעש, והגיש לגבריאל
את הגביע.
גבריאל הביט בו במבט ספק משועשע ספק נדהם, ואמר: "יפה, עברת את
מבחן מספר אחד בתושיה רבה".
גבריאל הצביע בידו לכיוון היציאה מהעיר, אל המדבר הגדול של ארץ
בלתי מיושבת מלבד כמה ערים-כפרים, במגוון רק של עדות ודעות.
גבריאל הוביל את אלי אל נווה מדבר.
שם הוא התיישב על סלע ואמר: "כעת נבדוק את כישורי הסיף שלך, אל
תדאג, אינך יכול לפגוע בי".
אלי שלף את חרבו, וגבריאל שלף את שלו.
הם ניצבו אחד מול השני, כשני חברים אך כזוג אויבים שונא ושנוא,
כמשחק של חתול ועכבר, אשר לא היה ברור מדוע האדם מוכן לסכן את
חייו על מנת להשיג מטרה.
גבריאל הניף את כנפיו, ועלה מעט מעל הקרקע.
אלי הבין שאם ישאר בגובה זה סיכוייו האפסיים יפחתו בהרבה.
לכן החל להתקדם אחורה.
גבריאל הכין עצמו להסתערות, לקח מעט מטרים אחורנית, ועט
לכיוונו של אלי.
אלי התכופף מהמכה, וגבריאל חזר לאותה נקודת מוצא, רק הבין
שעליו לתקוף.
הוא הכין את עצמו הפעם למכה מעט יותר נמוכה, שממנה אלי לא יוכל
להתכופף.
שוב לקח גבריאל מספר מטרים אחורה, ועט לכיוונו של אלי.
אלי הפעם קפץ אחורה, ונחת בתוך הנווה מדבר.
גבריאל ניסה שוב, והפעם אלי עמד ניצב, וכאשר הגיע המכה אלי
סובב את גופו על מנת שחרבו של גביראל תפגע לו בכתף.
כתפו נפגעה אמנם, אבל אלי זינק עליו, והטביע אותו.
גבריאל ניסה לקום, אך אלי דרך על מרכז גבו, על מנת למנוע ממנו
לנשום.
לאחר כדקה אלי שיחרר את גבריאל ואמר: "אם היית אדם היית מת".
גבריאל נראה מוכה ומושפל.
שניהם הלכו להתייבש על שפת הבריכה הקטנה, וגבריאל אמר: "נותר
לנו רק את המבחן הכי קשה, להגיע לשם".
אלי הביט בו עמוק בעיניו, והבין שהדרך לא תהיה פשוטה.
אלי הניח את ראשו על החול, על מנת להרגע מהקרב.

גבריאל זיעזע את ידו של אלי, אשר התעורר.
השמש בדיוק החלה להאיר את שמי התכלת של הערבה האינסופית של חול
וחול וחול.
כשאלי קם, הוא הבחין בעוד שניים מבני דמותו של גבריאל.
הם הציגו את עצמם כמיכאל ורפאל.
גבריאל אמר:" עלינו לעוף מהר וגבוה, ואתה מחויב להשאר על
גבינו, מובן?"
אלי הביט סביבו ולא מצא חבל או מושכות או משהו שיעזור לו
להתייצב, מלבד כמה דקלים.
ואז הבריק בו רעיון.
הוא לקח את חרבו, ופצע את אחד הדקלים, וקיבל את התוצר הרצוי.
הדקל דימם את שרפו, ואלי לקח הרבה מהשרף, ומרח על בטנו ועל
ידיו.
הוא נצמד לגבריאל והם החלו לעוף.
הם עפו גבוה, גבוה, ובמהירות שבה כאבו לאלי הידיים מלהחזיק.
לפתע אלי החל להרגיש בקור עז ובמחנק מסוים.
אבל לא התייאש.
מיכאל ורפאל נעלמו מהאזור.
הם הגיעו לקרקע מוצקה, ובה אלי נשכב,מתנשף, ללא יכולת לזוז.
הוא עדיין היה בחיים, ושלם כמעט.
גבריאל הקים אותו מהקרקע ואמר: "עשית את זה, שליט".
אלי הביט סביבו, וראה כס מלכות, ותו לאו.
הוא התיישב בכס המלכות, והיה מסוגל להביט על כל העולם.
הוא אמר:"תודה, גבריאל, מעכשיו, אתם תכונו שרפים, על שום השרף
אשר החזיקנו".
אחרי מספר נסיונות של כוח, עוצמה והנאה, הבין אלי את מטרתו
האמיתית.
"מעכשיו" אמר "שמי אינו אלי יותר, אלא אלוהים".
והוא הביט למטה וראה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום.
והחליט לשנות את זה.

אחי סיפק לי מקור השראה