לאחר שנה תמימה אתה מתעורר ומוצא את עצמך במרכז הג'ונגל, כולך
פרא וזוהמה, טינופת כרוכה סביב כל מילימטר רבוע בגופך הרפוי,
החלוד, כשבר כלי באתר ארכיאולוגי נטוש. ובעודך נדהם מלהקות
הקופים הרועשות שבעצים הסובבים אותך, מהיופי עד אין קץ של
הציפורים החגות מעליך, ומהפרא נטול הגבולות של המים הזורמים
בנהר לידך, מופיעה לפתע לפניך לביאה רעבתנית. כל חשקה הוא
נעיצת חתותיה בבשרך העסיסי, שתיית דמך המתקתק והמשכר, התמכרות
כל כולה אליך, וכל זאת בידיעה שאי שם בלב המדבר, ישנו נחש,
מסור בכל נפשו לאדונו, מרקד לצלילי החליל ברוח הנושבת, בחולות
הסוערים האינסופיים, וחושב מחשבות אפילות עליך ועל בשרך, זה
שהיא לועסת כעת.
בעוד דקות ספורות לא תהיה אלא שלולית של דם וערמת עצמות, תחלחל
לתוך האדמה ותהפוך ללא יותר מאשר אפר במרחב הפתוח.  תתעופף לך
הלאה עם הרוח, תזרום עם המים, תגיע אל מחזות מופלאים שלא הכרת
מעולם. תהיה אתה בשלווה וברוגע, משום שתדע שמילאת את חלקך
בסיבוב של גלגל החיים הגדול.