כשהייתי בן ארבע עשרה רציתי לנסוע לזונה. מהישיבה התגנבתי בעשר
בבוקר באמתלה על פיה עליי לבקר אצל רופא השיניים במרכז בני
ברק. לקחתי אוטובוס לאזור הבורסה. שמעתי שיש שם זונות יפות,אבל
מה שראיתי היו אנשי עסקים מעונבים מרוחים בתכשיר לשיער, כלומר
אלו שהיה להם. נשים יפות אכן היו שם, אבל לא דומות לזונות, לפי
הסיפורים של מוישה.

חזרתי, מאוכזב, בשעה אחת בצהריים, כשהתלמידים בדיוק סיימו את
ברכת המוציא, וישבתי ליד מוישה. קצת התביישתי לספר לו שלא
מצאתי זונה בבורסה .
"איפה היית?", שאל הנער המגודל אשר פלומות זקן צמחו על פניו
המוזרים, פרצוף עגלגל ועם זאת ערמומי,יש יאמרו מרושע.
"הלכתי לבורסה", עניתי בקול חלוש.
"לבורסה?"שאל ,"לשם מה?"
הבטתי בצלחת. חתיכת עוף מעופשת ואורז צהוב ישבו בשקט, מחכים
להיבלע בקיבתי הקטנה.
"רציתי...  אתה יודע...", אמרתי והסמקתי.  
מוישה הביט בי ברחמים, ואמר:
"אליעזר, זונות בבורסה יוצאות מחוריהן רק בלילה, אחרי ערבית".
התחלתי נוגס בעוף התפל, ממשיך להקשיב להרצאתו של מוישה איך הוא
הלך לזונה ומה הוא עשה לה ומה היא אמרה וכו'.
"אתה יכול לבוא איתי?", שאלתי בתחינה.
מוישה סרב בתירוץ לא תירוץ, אך הסביר לי איך להגיע לזונה, אסתר
קראו לה.

אחרי ערבית, לקחתי את אותו קו אוטובוס לאזור. גם הפעם ראיתי את
אותם טיפוסים רק שהפעם הלכו לכיוון ההפוך. הסתובבתי כמו סוס
עזוב, מסתכל מסביבי. ראיתי להפתעתי בחור מהישיבה, אבי נדמה לי
היה שמו. ניסיתי להסתתר שרחמנא ליצלן לא יודיע לאחרים היכן אני
מסתובב, אך אבי ראה אותי והתקרב לכיווני.
"שלום עליכם", אמר אבי.
בירכתיו לשלום.
"מה מעשיך פה?", שאלתי.
"ושלך?"ענה בחיוך.
אמרתי שבדיוק חזרתי מדודיי, אשר גרים ברמת-גן אבל ראו שאבי לא
האמין למילה.
"רוצה זונה,אה?", ולפני שהספקתי לענות, אדום כמו פלפל לוהט,
המשיך אבי ואמר:
"זה בסדר,אני לא אגלה. מה בדיוק אתה מחפש?"
האמת, לא הבנתי למה הוא מתכוון. מה זאת אומרת מה אני מחפש? אני
מחפש זונה כמו שמוישה אמר לי, עם ציצים גדולים ותוחס עגול.
"אני...  אני לא יודע. אסתר", גמגמתי.
"אסתר?", קרא בתדהמה ,"למה לך את הזקנה בלה הזו? היא שמנה
ולוקחת מאה שקל".
"מאה שקל?", שאלתי ,"אבל יש לי רק חמישים"
"חמישים? אולי אני יכול לסדר לך משהו."

לא הבנתי מה מעמדו של אבי באזור זה של העיר בשעה זו של הלילה,
אבל המתנתי בסבלנות שיסדר לי את אסתר עם הציצים בחמישים שקל.
כשחזר, אמר לי שאסתר לא מוכנה בחמישים שקל, ואף הוסיף שאמרה
שהדוסים הם כל כך מסריחים שהיא לוקחת להם מאתיים שקל. נעלבתי.
תהיתי מה הצעד הבא שעליי לעשות. אבי בחן אותי ואמר משפט שנחרט
בזכרוני עד היום, כמעט עשרים שנה מאוחר יותר:
"רוצה לזיין אותי תמורת חמישים שקל?"
האמת, לא הבנתי את כוונתו.
"מה?"שאלתי בתדהמה.
"כן, במקום לזיין את אסתר במאתיים, תוכל לדחוף לי אותו ברבע
המחיר, ואני מבטיח לך שתיהנה יותר".
לא הבנתי לאן הוא רוצה שאדחוף את איברי, מוישה אמר שלנשים יש
חור בין הרגליים שלשם אנו אמורים לדחוף אותו. פתאום עבר
גבר,בערך בן ארבעים,נמוך ושמן וניגש אל אבי.
"שלום,דוס", אמר בבוז ,"כמה היום?"
"מאתיים", אמר אבי.
"יאללה", אמר הגוץ ,"בוא לצריף".
הגוץ תפס את אבי בצוואר והוליך אותו אל מעבר לבניין שבחזיתו
שוחחנו. אבי הביט אחורה והצמיד את האצבע המורה אל שפתיו כאילו
אומר לי לנעול את שפתיי. אני, מצידי, חזרתי לישיבה באותו ערב
ואת אסתר פגשתי שבוע אחר כך ביחד עם מוישה והיא לקחה לי רק
חמישים.