אל תבכי ילדה יפה,
אל תבכי קטנטונת,
כי כשאת בוכה השמים שומעים,
בוערים בענני אש ועשן,
כשאת מזילה דמעה השמיים יודעים,
בוכים גם הם בגשם הרסני.

אל תבכי מתוקה,
אל תרעדי, כי שברירית את, וחלשה,
וכאשר את רועדת,
האדמה כולה זועמת,
נעה בחוסר רצון,
מלאה באי שקט,
פורקת את זעמה על העולם,
על אי הצדק שבהשחתת נפש תמימה.

האדמה והשמיים,
וחרון אפו של עולם מדמם,
התהוו למיליון שברים שונים של עולם
הנופל לתהום, מתכונן לסופו,
מגיע לקיצו לאחר שכל הטוב שהיה בו נעלם,
כאשר גופתה של ילדה קטנה,
מוטלת לצד הדרך, מזילה דמעה אחרונה,
מאובנת.