אני לא מאמינה שעשיתי זאת. כולי רועדת מעוצמת החוויה. יריתי
בו. כן יריתי בו. 3 כדורים ליתר דיוק. התחלתי לבכות. אינני
בוכה עליו אלא בוכה על עצמי. הוא היה אדם שפל ומגיע לו למות.
כן זה הגיע לו. אני מנסה לעצור את הדמעות אך הן אינן עוצרות הן
לא בוכות עליו אלא בוכות עליי. על מסכת האירועים שאני כרגע
אמורה לעבור. שמטתי את האקדח קרוב לגופה ורצתי לנקות את ידי
ואת פניי. זה הגיע לו. את זאת ידעתי. כבר לא יכלתי לעצור את
השתיקה ולא יכלתי למלא את החלל שבתוכי. כבר 12 שנים שאני סובלת
ממנו. והיום זה הגיע לו. ניסיתי בכך לשכנע את עצמי. הוא אכן
היה בעלי, ופעם אהבנו באמת. אך היום הוא הפך לטיפוס שפל ואיום.
אני מתעבת אותו בכל נשמתי. לאחר 4 שנות נישואינו דרור היה נוהג
להכות אותי. בתחילה אלו היו מכות קלות כמו טפיחות. במרוצת הזמן
אלו הפכו לחבורות. הוא טען שהוא עושה את זה בגלל שאני לא הייתי
בסדר. לא התנהגתי כרעיה טובה. דרור רצה להביא ילדים לעולם ואני
לא. לא הסכמתי. לא רציתי בכך. לא רציתי שילדיי יסבלו כמוני.
הלכתי לגינקולוג והתחלתי לקחת מידי יום ביומו את הגלולות. דרור
יום אחד מצא אותם וזרק אותם לפח אשפה הוא כעס כל כך עליי
שהוציא את כל זעמו החוצה. התחלתי לגונן בידי. "דרור אני
מצטערת" והוא אחז בי בחוזקה בשערותיי. "את אישתי, את הכלבה שלי
מה שאומר לך כך תעשי" וכך בסטירה אחת גדולה נפלתי על הרצפה
כשראשעי פגע בקצה השולחן. נסענו לבית החולים. הרופאים ראו מה
מצבי וידעו שחבורות אלו נוצרות רק מכתוצאה של התעללות. אף אחד
לא עמד לידי. אף אחד לא גונן עליי. וחזרתי אחרי שבוע הביתה.
"אינני אוהבת אותך" כך רשמתי לו היום. "אני לוקחת את הדברים
ואני עוזבת. אני עוזבת לתמיד. אל תנסה לחפש אותי. אוהבת סיגל".
באתי לצאת מהבית והוא נכנס הביתה. ראה אותי אורזת את מיטלטלי
וצעק לעברי. "מה זה סיגלי? כך את נוהגת לעזוב את בעלך האוהב?"
אני ברחתי לחדר השינה שלנו מצאתי את האקדח שלו מונח במגירה ליד
מיטתו. מוזר ששוטר ככה שוכח את נשקו ונותן אותו ביד אויבו. הוא
הרים את הכיסא עליי ונפגעתי קלות. "אל תתקרב אליי"צרחתי. "אל
תתקרב" והוא המשיך לצעוד. גופו החסון התקדם לעברי עד ש...
פלטתי 3 יריות לעברו. מהכדור הראשון שפגע בבטנו, הוא נרתע
לאחור והביט בי המום. המום שיכלתי ללחוץ על ההדק בקלות, כפי
שהוא עושה זאת בעבודתו ולירות בו. ביריה השניה הוא רכן על
ברכו. הותרתי אותו ככלב המתרפס על ברכיו לבקש סליחה מאדונו.
היריה השלישית נועדה לליבו. לליבו הקר שלא ידע אף פעם לאהוב.
לאהוב אותי. כך הרגתי, רצחתי בדם קר את בעלי האומלל. שכל חייו
ניסה להפגין את אהבתו באמצעות ידיו וכוחו. באמצעות מכות
וחבורות. באמצעות מילים מזוייפות כמו :"אני אוהב אותך". אכן,
כל זה היה משחק. הוא שיחק בחיים שלו וקיבל את מה שמגיע לו.
וכמוהו צפויה אני לקבל את הדין שלי.