מעל נהר שקט, זוכרת,
לא סירה, אלא גשר,
גשר עץ כושל.
האם הייתה זו דבלין שחירבה את נפשי,
עשתה אותי חיית לילה, דוכסית מתחנחנת?
מעל גגות העיר, יודעת,
היו אלה נערה ונער,
נצפים מרחוק בלי ידיעה,
נשיקה חלפה לה באירית מדוברת.
או בגאלית עתיקה.
האם זו דבלין שהפכה אותי
רומנטיקנית חסרת תקנה?
זה הירוק, והכחול, והאפור
העיניים, העננים
זה הגילוי של משהו חדש.
האם זו דבלין ששינתה אותי?
מעל נהר שקט, זכרתי,
את החוזק שברוח,
את השלמות שבנוף.
האם בונו, מכסח במות
באמצע העיר?
ההמונים השרים בקול גדול,
אותם שירים שנתפסו לי בגרון.
כשהתחיל לרדת גשם
ידעתי.
זו דבלין שגרמה לי לאהוב.


דבלין, אירלנד. ספטמבר 2002.