בעיירה קטנה
בפאתי האלפים,
גרה אישה בודדה
ששירתה מחליקים ביום
ובלילות היתה ישובה
על מרפסת המחשבה.

בגזוזטרה עמדה נדנדה
מוגנת מרוח חזקה
לידה, שולחן שעליו פרוסה
מקלדת מגע

לא היה חסר דבר בגזוזטרה
אפילו שתיה במיחם,
עוגיות פתיתי שוקולד
וגלידה חמה.

את הכל היא בנתה
בכדי שתוכל להפליג במחשבות
לאחר יום העבודה
וכשתקום, תכתוב את האסוציאציות
שהנוף והאנשים כרו לה בשעת שינה
בשעת שתיה חמה וארוחה קלילה.

נכתב באסוציאציה למחשבה של נועה רובין :
http://Stage.Co.IL/s/222282