"זה לא ככה סבתא, זה רק נראה לך." אמר לה כשהוא יודע שהיא
יודעת שהוא יודע שהיא יודעת שהוא לא מסוגל לשקר לה.
היא ליטפה את פניו והציעה לו לשתות משקה קל. כל היום עזר לה
לקטוף תפוחים בחוץ, היה זה יום שמש נעים, והוא נזכר איך לפני
חודש ביום שמש נעים היא כמעט נפלה מן  הסולם ונהרגה, מאז הוא
אינו מרשה לעצמו להניח לה לעשות זאת לבד. לפעמים אחריי היא גם
מרשה לו לנגב לה את האחוריים. יש בינהם באמת קשר מיוחד ובריא,
היא מנסה להגן עליו ולספק לו מקלט יומי מהוריו העקשנים, היא
לעולם לא תתן להם שישלחו אותו ללונדון, היא יותר מדיי נהנית
ממנו, תלמיד מצטיין ונכד מזדיין שמדי פעם נותן לה לנער לו את
"הצינור", שגדל לו מאוד בזמן האחרון. הם ישבו ושתו ואכלו
עוגיות מעשה ידה, הן היו טעימות והן נהנו מהיום המיוחד הזה עם
האווירה הנחמדה. הוא סיפר לה על ציוניו האחרונים ועל תלמידה
חדשה שהצטרפה לכיתתו ואיך הוא מת להביא לה מאחורה. במקום זאת
הביא לסבתו מאחורה אך תמיד הסתבך עם השערות שהפריעו. תמיד יש
לה נשיקות אמיתיות של סבתא נפלאה. דמיי הכיס מאוד גדולים. הוא
אוהב אותה מאוד, ונמנע מלחשוב על היום שבו תתפגר ותמות מוות
גועלי וסופי, איך הוא יבוא לקבר שלה כל יום, יבכה ויתאונן ואף
יאונן מספר פעמים, כדי להלבין את השיש שהולך ונהיה שחור.

כן,כן. חודש אחרי סבתו מתה מוות סופי והוא בכה,
התאונן ואונן על קברה שהילבין משום
שהשיש נהיה שחור.
"זה לא ככה סבתא, זה רק נראה לך."