אל תעז להגיד לי אפילו
למה אני בוכה כל הזמן
בחוץ סוער אפילו יותר מבפנים.

אל תכריח אותי לצאת
אני אצא לבד
בסוף אחד משנינו יסחף.

העננים נערמו חסרי מנוחה מעל גגות הבתים הקטנים. אצבעותיי קפאו
תוך כדי כתיבה. גשם כבד ירד היום אחר הצהרים. שוב חשבתי עליך
ללא בושה. מחר אומרים ששלג יהיה גם אצלנו. עכשיו יורד כבר
בירושלים.
שלג כבד יורד לי בלב, נערם בעמקי הגרון. לא מתכוון לצאת. על
גבעות חרדה משכני אלם שפתיי מכה בי. על מה אני חושבת. על מה.
גשם כבד יורד עכשיו אחרי הצהרים. נו אז מה אמרת. אוזני שומעות
מוסיקה ולא מקשיבות. בדרכי הביתה אמצא מבוקשי. מתנדנד לי משפט
אחד. למעלה - למטה. למטה - למעלה. למעלה -  נעצר לו פתאום. מה
תעשה תשטח אותו ארצה. שסע את דבריו אמור לו שלום. השלג בינתיים
נערם עד למעלה. נחנקתי ואיני עוד. תוהה אם אתה למטה שומע
חרחורי גסיסה מהחדר הסמוך.