בערפל בוצי התבוססה גאוותי. דשדשה במעלה ההר. המדרון היה חד
מאוד והיא כל הזמן ניגפה ונפלה. גשם וברד הוטחו מהשמים אך היא
לא נעצרה, לא וויתרה. נשימתה התקצרה בשל הטיפוס המייגע. היא
ידעה שהיא חייבת להגיע לפסגה. גאוותי הקטנה, לא גדלת מאז שהיית
ילדה. איך את נמצאת שם לגמרי לבד בשמלה הדקה? גאוותי הקטנה,
גאוותי עלי אדמות. אם אאבד אותך מי יארח לי לחברה, הייאוש?
הרחמים? העצבות? גאוותי, חזרי אלי הביתה, אל תנסי להיות גיבורה
ואל תנסי להציל את מה שלא נשאר להציל. גאוותי, חזרי הביתה. שם
לפחות חם ונעים. אז מה אם לא אתן לך לצאת החוצה? את תהיי חולה
אם תלכי. אל תמשיכי ללכת, אל תעלמי לי.

24/2/03