"תגידי לי מאחד עד עשר את כמה את רוצה אותי?"
"הממ. שבע"  אין לי מושג מאיפה זה בא לי זה פשוט בא האמתי ששבע
היה הרבה יותר נמוך מהאמת אבל לא היית מוכנה לשאלה כזאת במיוחד
לא באותו רגע , באותו זמן הוא עדיין היה חבר של שירי ושירי
עדיין הייתה.
"שבע? המ... שבע? מצד אחד זה 2 מעל חמש 2 מעל האמצע, ומצד שני
7 זה לא משהו כל כך, זה בסדר, אבל זה אומר שאת רוצה אותי, זה
אומר שיש סיכוי".
"אתה באמת חושב שיש סיכוי?" חייכתי, הייתי קצת בהלם באותו זמן
לא חשבתי בכלל על שירי.
"גם אם היית אומרת 4 היית חושב שיש סיכוי " הוא קרץ,"תגידי
יכול להיות שירדו לי 3 נקודות בגלל שירי?"
פתאום הוא הזכיר לי אותה והתאכזבתי , פתאום נזכרתי שגם היא שם
ושהיא עומדת באמצע כבר 3 וחצי שנים.
"ומה אם אני יגיד לך שאנחנו  כבר לא ביחד?!"
"מה?" היית המומה ושמחה ומבולבלת." נפרררדתם?"
"מה פתאום נראה לך?" עכשיו באמת שכמעט שבכיתי, "סתם זרקתי מקרה
תאורתי" בדרך כלל הייתי רגילה למקרים התאורתים האלה שלו אבל
באותו רגע כמעט שחטפתי התקף לב.
"אז למה אתה משלה אותי? כבר חשבתי שיש סיכוי" הוא חשב שזה
בצחוק אבל אני ידעתי שזה ברצינות.
הוא חייך אליי ואמר שהוא ממהר לפגוש את שירי וצריך ללכת ואז
לפני שהוא הלך הוא אמר "אם שירי לא הייתה , נראה לי שהיינו
עכשיו ביחד"
המשפט הזה שהוא אמר, נשמע לי כל כך אמין , הייתי בטוחה שהוא
מתכוון ברצינות!
עשיתי את זה בשבילו כדי שנהיה ביחד!
אבל הוא שיקר לי!! הוא עבד עליי! עכשיו אני תקועה כאן, בכלא
הזה
בגללו.והוא במקום להודות לי במקום להיות איתי כמו שהוא הבטיח
ברח הלך, השאיר אותי לבד. שקרן מסריח.