התשישות נצחה והעיניים נסגרות
שוב אני הפסדתי בדרכים כה ברורות
תסכול עוטף במשבצות שחור לבן
האם את תספקי לי את מה שהוא לא נתן?

פעם ראשונה, שניה, שלישית, רביעית
כל החיים האלה מבוססים על תבנית
קצת יאוש קצת שנאה וטיפת התאהבות
תבנית עגולה עם נטיה להתאבדות.

והזמן לא מחכה לי, הוא לא מתחשב
שיעצור כשאני קוראת, קשה לרוץ כשכואב
והשרירים כולם תפוסים נעצמות לי העיניים
מנסה להשלים את הפער...מוותרת בינתיים.

זה כואב לוותר וזה כואב להמשיך
חייבים כבר לחזור כי מתחיל להחשיך
אך לא אפחד מהחושך - גם באור אני לא רואה
נחמד סתם ככה לרוץ ללא מטרה.

והכל חוזר על עצמו שלב אחר שלב
יושבת, בדיוק כמו שישבתי לפניו
שומעת אותו שיר, חולמת אותו חלום
מדמיינת אותך נשרף בגהנום.